על סינריון להמשיך לספק שירותי תמיכה לרש"ת במערכת תוכנה ישנה (החלטה, שלום ת"א, השופט ליאור גלברד, 10.3.2026):

העובדות: בקשה לסעדים זמניים. המבקשת היא רשות שדות התעופה. המשיבה, חברת תוכנה, פיתחה מערכת לניהול נוכחות ושכר ברש"ת ("נועם"). המבקשת עתרה לצו מניעה זמני האוסר על המשיבה להפסיק, לצמצם, או להימנע ממתן שירותי תחזוקה ותמיכה למבקשת במערכת "נועם", בה היא משתמשת מ-2010, וכן לתקן כל תקלה שתתרחש בה. התביעה והבקשה הוגשה על רקע הודעה חד-צדדית של המשיבה שבכוונתה להפסיק את שירותי התמיכה והתחזוקה למערכת. המשיבה טענה כי מדובר במערכת ותיקה שפותחה בתחילת שנות ה-90 ובשפת תכנות "עתיקה". המשיבה טענה כי הידע המקצועי הדרוש לה לצורך תחזוקה ופיתוח המערכת "מרוכז בעיקרו אצל עובד אחד, המצוי לקראת פרישה".

נפסק: הבקשה התקבלה. סיכויי התביעה נחזים טובים. מדובר בתביעה חוזית לאכיפת הסכם לפיו התחייבה המשיבה לספק למבקשת שירותי תחזוקה ושינויים ושיפורים. ההסכם הוא לזמן קצוב והוארך עד ל-31.12.2027, כשהוראותיו לא מאפשרות למשיבה לקצר את תקופת ההסכם. המשיבה לא סתרה את הטענה שהיא היחידה שיש לה גישה לקוד המקור ואת הידע הייחודי הנדרש. התנהלות המשיבה, שהודיעה על הפסקת מתן השירותים למבקשת באופן חד צדדי, נחזית להפרה של ההסכם. טענתה היחידה של המשיבה היא שמדובר במוצר תוכנה ישן וכי מקובל להפסיק תמיכה במוצרי תוכנה שהגיעו לסוף חייהם הטכנולוגיים. ככל שמדובר בטענה לפיה יש לקרוא להסכם תניה חוזית מכוח נוהג שלפיה המשיבה רשאית להשתחרר מההסכם כאשר התוכנה מגיעה לסוף חייה, הרי שמדובר במשוכה גבוהה וסיכויי המשיבה לצלוח בה נחזים להיות נמוכים. שעה שמדובר בחוזה שלפי לשונו הוא חוזה עסקי בין צדדים מיוצגים ומתוחכמים, יש לתת משקל מכריע ללשון ההסכם התומכת לכאורה בעמדת המבקשת. 

המבקשת לא הניחה בסיס משכנע לטענותיה שלא ניתן לתמוך במערכת עד לסוף שנת 2027, בהתאם להסכם בין הצדדים. כלל הטענות מצד המשיבה הן טענות כלליות מאוד, בלתי מפורטות וללא דוגמאות. לא ניתן הסבר מניח את הדעת לשינויים קונקרטיים שמחייבים את הפסקת התמיכה והשירות, שנוצרו לאחר המועד בו נחתם הסכם הארכה הנוכחי, בו המשיבה נטלה על עצמה התחייבות עד סוף 2027. אשר לטענה שתמיכת המשיבה בתוכנה תלויה בעובד שמצוי על סף פרישה, התברר שמדובר בעובד כבן 61 שאין לו כוונה לצאת לפנסיה וכי הוא צפוי להמשיך לעבוד בחברה בשנתיים הקרובות. סעד האכיפה הוא בעל מעמד בכורה בדיני החוזים והנטל לבסס טענה שיש לחרוג מכך ולא לאפשר לנפגע מהפרת החוזה סעד של אכיפה מוטל על המפר. המבקשת התקשרה עם המשיבה בהסכם תוך הסתמכות לכאורה על התקשרות שהיא על פני הדברים מהותית וקריטית על מנת לנהל את מערכת נוכחות העובדים ושכרם. הנזק הפוטנציאלי למבקשת ולציבור כתוצאה מהפסקת ההסכם עשוי להיות משמעותי מאוד. 

הנזקים שעליהם מצביעה המשיבה אשר עשויים להיגרם לה אם תמשיך במתן השירותים הם ספקולטיביים ונטענו בכלליות. גם שיקולי מאזן הנוחות נוטים במובהק לטובת המבקשת. הנזקים למבקשת כתוצאה מהפסקת מתן השירותים נחזים להיות כמשמעותיים מאוד; ככאלה שעשוי להיות קושי לכמתם לתביעה כספית בעתיד; ועל כך יש להוסיף את הנזק האפשרי לאינטרס הציבורי מאי מתן סעד זמני – שעשוי להוביל לפגיעה בשירותים שהמבקשת נותנת לציבור או לכך שהמבקשת תיאלץ לרכוש תוכנה חדשה בפטור ממכרז. מנגד, המשיבה לא הצביעה על נזקים של ממש שעשויים להיגרם לה כתוצאה ממתן הצו. למרות שמוטב היה שהבקשה היתה מוגשת קודם לכן, אין מקום לדחיית הבקשה מחמת שיהוי. יש הצדקה להעניק למבקשת סעד זמני למרות החפיפה לסעד העיקרי. המשיבה תישא בהוצאות המבקשת ושכ"ט עו"ד בגין הבקשה בסך כולל של 40,000 ₪.