לשימוש בלתי מבוקר בבינה מלאכותית, על-ידי רשות מנהלית, יש השלכות חמורות (פסק-דין, ביהמ"ש העליון, השופטים סולברג, גרוסקופף וכנפי-שטייניץ, 22.3.2026):

העובדות: ערעור על החלטת ביהמ"ש המחוזי בת"א [עת"מ 53460-06-25], שקבע כי אין מקום לפסוק הוצאות לטובת המערער. המערער הגיש עתירה לביהמ"ש המחוזי, שעניינה בשאלת חובת המשיבה (עיריית ר"ג) לספק לו הסעות בנסיבות של הורות משותפת. הצדדים הגיעו להסכמות בעתירה והמערער ביקש כי ייפסקו לו הוצאות, משום שעתירתו הביאה לסעד המבוקש, וכן משום ש"העיריה הפנתה לסעיפים וקביעות מתוך פסקי דין שלא קיימים, מה שמעלה חשד יותר מסביר כי נעשה שימוש בבינה מלאכותית". בהחלטתו דחה ביהמ"ש המחוזי את הבקשה לפסיקת הוצאות, בין היתר בהתחשב בהסכמה שהושגה. מכאן הערעור.

נפסק (השופט סולברג): הערעור התקבל. יש לדחות את טענות המערער שאינן קשורות בשימוש העירייה בבינה מלאכותית, שכן שיקול הדעת של הערכאה הדיונית אשר לפסיקת הוצאות רחב ביותר. אין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב בו. החלטת העירייה בבקשת המערער, כמו גם כתבי הטענות שהגישה, הן למחוזי והן בהליך זה, רצופים כולם באסמכתאות ובציטוטים שגויים, חלקם מומצאים, שניתן להניח כי הם תוצר ישיר של שימוש (בלתי מבוקר) בבינה מלאכותית. הבעיה שבה על עצמה 3 או 4 פעמים, מבלי שהעירייה מסיקה כי עליה לשנות דרכיה וחסל. הפסיקה כבר דנה בהרחבה במקרים של הסתמכות על מקורות משפטיים שאינם קיימים, או הבאת ציטוטים שלא היו ולא נבראו בכתבי טענות, עקב 'הזיות' הבינה המלאכותית. התנהלות זו היא בבחינת הטעיה חמורה גם של ביהמ"ש, גם של הצד שכנגד, והיא עולה כדי שימוש לרעה בהליכי משפט. לא עצם השימוש בבינה מלאכותית הוא הפסול, אלא השימוש בה ללא בקרה מתאימה, המוודאת ומאמתת את נכונות תוצריה.

ביהמ"ש עמד על סל הכלים הרחב הנתון לו, בבואו להתמודד עם כתבי בית דין מטעים מסוג זה. נוכח העובדה שהסכסוך לגופו כבר בא על פתרונו, הכלי המתאים הוא פסיקת הוצאות משפט ועליהן להיות בשיעור מוגבר. אין מדובר אך בהפרה של חובת תום הלב הכללית, או של החובה המופשטת שלא להשתמש לרעה בהליכי משפט; אלא בהפרה של חובה דיונית ברורה וקונקרטית הנגזרת מאותן חובות כלליות, שלא להגיש כתבי בית דין שגויים, בכלל זה כאלה המתבססים על 'הזיות' הבינה המלאכותית. מדובר בהפרת חובה שהיתה ידועה אקס-אנטה, ומכאן שהעירייה ידעה, ולמצער צריכה היתה לדעת, כי היא מפרה אותה. בחלוף כשנה, דומה כי העת לנקוט בסבלנות ובהבנה כלפי כתבי בי-דין שגויים, הנובעים משימוש בלתי מבוקר בבינה מלאכותית בהליכי משפט, חלפה עברה. לא ניתן להימנע מפסיקת הוצאות בשיעור ניכר. הדברים יפים בכלל, אך הם מקבלים משנה תוקף כשמדובר בעירייה, שמוטלת עליה חובת הגינות דיונית מוגברת, חזקה יותר מזו שחלה על אזרח פרטי. היא מוטלת על רשויות מקומיות, בדומה לכל רשות מינהלית אחרת.

אפילו דברים אלה מתגמדים בחומרתם, בהשוואה להתנהלות העירייה ביחסיה הישירים מול המערער. אחד הרציונלים המרכזיים בבסיס חובת ההגינות המוגברת המוטלת על רשויות המינהל, הוא פערי הכוח הדרמטיים המתקיימים בין הרשות לבין האזרח. כשהאזרח מקבל מרשות מינהלית החלטה הנראית לכאורה מנומקת ומבוססת על טעמים ואסמכתאות משפטיות, במרבית המקרים אין ביכולתו להרהר אחריה, ודאי שלא לגלות בכוחות עצמו כי אותם נימוקים אינם אלא פרי דמיונה של מערכת בינה מלאכותית. מכאן, שלהבדיל ממקרה של שימוש בלתי מבוקר בבינה מלאכותית בגדרי הליך משפטי, באינטראקציה הישירה בין הרשות לאזרח, לשימוש כאמור עשויה בהחלט להיות השפעה של ממש על מצבו של האזרח. יש לכך דרגה יתרה ומיוחדת של חומרה. התנהלות כזו כרוכה גם בהפרה של חובות נוספות המוטלות על רשויות המינהל. למשל, החלטה המבוססת ברובה על 'הזיות' בינה מלאכותית, היא החלטה שקשה עד מאוד לראותה כהחלטה הממלאת אחר חובת ההנמקה.

יש בסיס לטענה כי החלטה כזו לוקה גם בשרירות. החלטה המסתמכת 'באופן עיוור' על מערכת בינה מלאכותית באה בגדרי קבוצת ההחלטות הניתנות ללא תשומת לב או התחשבות בשיקולים והנתונים הרלבנטיים, ולמעשה, היא החלטה שניתן אף לומר כי מבחינה מהותית לא הופעל לגביה שיקול דעת כלל. כל עוד רמת האמינות של מערכות הבינה המלאכותית מוטלת בספק, באשר הן עודן 'הוזות' מעת לעת, לא ניתן להסכין עם מצב שבו רשות מינהלית מתפרקת משיקול דעתה, ומבססת את החלטתה באופן בלעדי, או כמעט בלעדי, וללא כל בקרה, על פלט של מערכות כאמור, בפרט מקום שבו מדובר בהחלטה מהותית, שלה השפעה ממשית על האזרח.

היבט נוסף נוגע לדרישת הגילוי בדבר השימוש בבינה מלאכותית. דרישה כאמור טרם נחרתה בשיטת משפטנו, אולם דומה כי בהחלט עשוי להיות היגיון בקביעת חובה כזו, למצער בהקשרים מסוימים, שבהם ההשפעה על האזרח עשויה להיות גדולה. עשוי להיות בגילוי כאמור כדי לסייע מעט בצמצום פערי הכוחות, כך שהאזרח שניתנה בעניינו החלטה תוך שימוש בבינה מלאכותית, יוכל לפחות להיות מודע לכך, מה שישפר את יכולתו לכלכל צעדיו בהתאם, לבחון את תקינות ההחלטה, ואולי אף להשיג עליה במסלולים המתאימים. בנוסף, שימוש בלתי מבוקר שעושה הרשות בבינה מלאכותית במסגרת יחסיה הישירים עם האזרח, פותח פתח לביקורת שיפוטית מחמירה והדוקה יותר, ועשוי להצדיק, ככלל, סעד משמעותי. 

ראשית, לצד חומרת התנהלות העירייה, והחשש המתעורר נוכח שימוש בלתי מבוקר בבינה מלאכותית על-ידי רשויות מינהל, יש להישמר ולא 'לשפוך את התינוק עם המים'. שימוש בבינה מלאכותית על-ידי רשויות מינהל עשוי להביא תועלת מרובה, ולתרום בשלל דרכים לטיוב וייעול פעולת אותן רשויות, תוך שיפור השירות הניתן לאזרח. המסר איננו כי על הרשות להימנע משימוש במערכות בינה מלאכותית; על שימוש זה להיעשות בשכל ובשיקול דעת, מתוך מודעות למגבלות העדכניות של הטכנולוגיה, ותוך שמירה על המצפן, שלפיו אותו שימוש מתבצע לטובת האזרח, ותוך שמירה על זכויותיו. שנית, במקרים רבים "המשפט מדדה בעצלתיים אחר חידושי העולם". הדברים רלבנטיים במיוחד בכל הנוגע לבינה מלאכותית. טוב יעשו הגורמים הרלבנטיים אם ידרשו בהקדם לאתגרים אלה, ויעצבו, מתוך מבט רחב, את הכלים המתאימים להתמודדות עם אותם אתגרים. שלישית, אין בשימוש במתמחים כדי להעלות או להוריד. הניסיון להטיל אחריות לטעויות בכתבי בי-דין שמגיש עו"ד על גורמים אחרים, בין אם מתמחים ובין אם מערכות טכנולוגיות, הוא ניסיון נואל, שיש לדחות מכל וכל. כבעל מקצוע אחראי עוה"ד באופן אישי לאיכות התוצר שיוצא תחת ידו, ואין הוא יוצא ידי חובתו בהסתמכו על אחר – בן אנוש או בינת מכונה. העירייה תישא בהוצאות המערער בסך 30,000 ש"ח.

נפסק (השופטת כנפי-שטייניץ): לנוכח קצב התפתחותם המהיר של כלי הבינה המלאכותית, והתמורות שאלה צפויים לחולל בשירות הציבורי, יש להעיר מספר הערות על האתגרים שמציבה קבלת החלטות תוך שימוש בכלי בינה מלאכותית, באספקלריה של המשפט המינהלי. ראשית, דומה כי תהום פעורה בין הגשת כתבי בית דין הנסמכים על אסמכתאות שאינן קיימות, פרי "הזייתה" של בינה מלאכותית, לבין קבלת החלטה מינהלית המבוססת על כלים אלה. הבעיה עלולה לרדת במקרים מסוימים לשורש הסמכות גופה. כלל יסוד הוא שרשות אינה רשאית להתפרק משיקול דעתה או לאצול סמכות ללא הסמכה מפורשת. יש המצביעים על כך ששילוב מערכות בינה מלאכותיות בתהליך קבלת החלטות מאתגר איסור זה, שכן הלכה למעשה, החלטות פרטניות, ואף החלטות הנוגעות לעיצוב מדיניות כללית, "מואצלות" לאלגוריתם ובמובלע לספקים הפרטיים המפתחים אותו. 

אכן, יש ששימוש בכלי בינה מלאכותית ייעשה תוך הסתייעות בהם ותו לא – הסתייעות שאף היא צריכה להיות זהירה ומבוקרת – מבלי שתתפרק הרשות המינהלית משיקול דעתה המקצועי. אולם התמונה משתנה מקום בו מועברת קבלת ההחלטה עצמה לכלי הבינה המלאכותית. במצב דברים זה, שוב לא ניתן להשקיף על השימוש במערכת כ'הסתייעות טכנית' גרידא, מעין שימוש במחשבון, מאגר מידע או כלי ניסוח, אלא כהעתקת מרכז הכובד של הפעלת שיקול הדעת מן האדם אל כלי הבינה המלאכותית. העברת ההכרעה לבינה מלאכותית המפעילה מעין "שיקול דעת" משלה, עלולה לעלות במקרים מסוימים כדי התפרקות פסולה משיקול הדעת או אצילה אסורה. על גורמי המינהל להפעיל בקרה אנושית על תוצר המערכת ולבוחנו בטרם קבלת החלטה.