תביעת לשון הרע על הודעת דוא"ל ששלחה הנתבעת לגרוש של התובעת (פסק-דין, אזורי לעבודה ת"א, השופט תומר סילורה, 19.3.2026):

העובדות: תביעת לשון הרע. התובעת עוסקת בחינוך והוראה ועבדה בבית ספר שניהלה הנתבעת במשך שנתיים. התובעת טענה כי הנתבעת שלחה הודעת דוא"ל לגרוש של התובעת, בה כתבה כי התובעת נתפסה בזיוף חתימתה של התובעת. לטענתה, הפרסום המכפיש שימש את הגרוש שלה כדי להתנקם בה, על אף שמעולם לא הוגשה נגדה תלונה בנושא. הנתבעת הכחישה את טענות התובעת ובכלל זה טענה כי הפרסום הוא אמת, כי עצם מתן אישור לבעלה לשעבר של התובעת ביחס למידע שהיה בידיו אינו פרסום לפי חוק איסור לשון הרע.

נפסק: הנתבעת הודתה במשלוח הפרסום. אין לקבל את הטענה כי אין מדובר בפרסום. הודעת הדוא"ל נשלחה על ידי הנתבעת לבעלה לשעבר של התובעת, דהיינו היתה מיועדת לאדם שאינו התובעת-הנפגעת והגיעה אליו. טענת הנתבעת כי פנייתה לבעלה לשעבר של התובעת היוותה בסך הכל אישור למידע שהיה ברשותו, אין בה כדי לאיין את רכיב הפרסום. הנתבעת לא סייגה את הפרסום. הפרסום בוצע בשנת 2021, עשר שנים לפחות לאחר שהתובעת סיימה לעבוד בבית הספר שנוהל על ידי הנתבעת. לשונו של הפרסום בראי האדם הסביר אינה מותירה מקום לספק כי הפרסום מהווה הוצאת דיבה. הנתבעת ידעה שהדברים שייחסה לתובעת הם חמורים וכי התובעת עלולה לאבד את משרתה כתוצאה מדבריה. הפרסום נעשה על מנת לבזות ולהשפיל את התובעת, לא רק בפני בעלה לשעבר ובפני בית הדין הרבני, אלא בפני כל מאן דהוא. הנתבעת ביקשה לפגוע במשרתה של התובעת ובמקצועיותה ולגרום לפיטוריה, בהטילה רפש והוצאת דיבה ביושרתה. לא עומדות לנתבעת הגנות החוק. הנטל להוכחת טענת אמת דיברתי מוטל על הנתבעת והיא לא עמדה בכך. הנתבעת תפצה את התובעת ב-40,000 ש"ח וכן תישא בהוצאות בסך 15,000 ש"ח.