דברי המערער על חבר הכנסת ואטורי הם נמוכים ופוגעניים, אך אינם לשון הרע (פסק-דין, מחוזי נוף הגליל-נצרת, השופט אברהם אברהם, 22.3.2026):

העובדות: ערעור על פסק-דינו של ביהמ"ש השלום בטבריה [תאד"מ 19132-10-24], שקיבל תביעת לשון הרע של המשיב, ח"כ מטעם הליכוד, והורה למערער לפצות אותו ב-10,000 ש"ח ולשאת בהוצאות בסך 7,000 ש"ח. הפרסום של המערער נעשה בתגובה לפוסט של המשיב ברשת חברתית, שעסק בחוק לביטול עילת הסבירות.

נפסק: השיח הציבורי במקומותינו היה לזירת התגוששות שבה נעשה שימוש בלשון רעה המזהמת "את האוויר שאנו נושמים", ועל כך יש להצטער. כאלה הם דבריו של המערער כלפי המשיב, שבחר להשתלח במילים קשות באיש ציבור נבחר. דבריו הם פוגעניים בבירור, אך הוא סבור כי הם בבחינת הבעת דעה, קרי הטחת ביקורת לגיטימית כלפי איש ציבור. שאלה היא האם דבריו המשתלחים חוצים את נקודת האיזון שבין חופש הביטוי לזכות לשם טוב, גם אם נקודת איזון זו "נעה אל עבר הקוטב שבו שוכן חופש הביטוי, שעה שעסקינן בתביעות לשון הרע המוגשות על ידי איש ציבור, בגין פרסומים המתייחסים לעשייתם הציבורית". יש להעדיף במקרה זה את הערך של חופש הביטוי על פני הזכות לשם טוב. אין בדברים כדי לאשש את דבריו של המערער בפרסום המשתלח כלפי המשיב כאילו אמת יש בהם. את דברי המערער יש לראות משום הבעת דעה ולא קביעת עובדות. דברי המערער הם בבחינת גידופים, שבאמצעותם הוא ביקש להביע את דעתו, בלשון נמוכה שאין לה מקום, על פעילותו של המשיב בקשר עם ההצבעה בכנסת בה בוטלה עילת הסבירות. כאלה הם גם כל שאר הדברים שפרסם המערער. אדם מן היישוב יראה בפרסום ככזה שיש בו הצגת דעה, ולא קביעת עובדה. דברי המערער נועדו להביע שאט נפש מפעילותו של המשיב, בהקשר עם ההצבעה בכנסת. מדובר בהבעת דעה שאינה מגעת כדי לשון הרע. אפילו הגיעה לכדי כך, המערער עשוי לחסות תחת הגנת תום הלב הקבועה בסעיף 16(א) לחוק איסור לשון הרע. הערעור התקבל ותביעת המשיב נגד המערער נדחתה.