תשלום שנעשה בטעות מקים למעביר עילת תביעה לפי חוק עשיית עושר כלפי מקבל התשלום המוטעה (פסק-דין, תביעות קטנות י-ם, השופט דן ליברמן, 10.3.2026):

העובדות: דרישת התובעים לקבל החזר כספי על הזמנה כפולה שעשו בטעות, באתר הנתבעת, של חדר במלון ברומניה, כשכוונתם הייתה לבצע הזמנה אחת בלבד.

נפסק: התביעה התקבלה בחלקה, לפי חוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט-1979. מוטלת על הנתבעת חובת השבה של חלק מהתשלום שישלמו התובעים. תכלית דיני עשיית עושר היא מניעת התעשרות לא מוצדקת על חשבון הזולת, בהתבסס על שיקולי צדק והגינות. להתגבשות חובת השבה לפי סעיף 1(א) לחוק נדרשים 3 יסודות: התעשרות; קבלתה שלא על פי זכות שבדין; וכי ההתעשרות באה לזוכה מן המזכה. תשלום שנעשה בטעות, בין אם טעות שבדין ובין אם טעות שבעובדה, מקים למי שהעביר את התשלום בטעות עילת תביעה לפי חוק עשיית עושר כלפי מי שקיבל את התשלום המוטעה. התובעים שילמו, באמצעות הנתבעת, עבור 2 הזמנות במלון, כשבפועל כוונתם הייתה להזמין פעם אחת. תשלום כפול זה, שנעשה בטעות, הוביל לכך שהנתבעת קיבלה מהתובעים תשלום עבור הזמנה שלא מומשה ושלא הייתה מלכתחילה כוונה כלשהי של התובעים לממש. התשלום עבור ההזמנה השנייה התקבל אצל הנתבעת "שלא על פי זכות שבדין". התשלום התקבל אצל הנתבעת רק מחמת טעות של התובעים, וממילא לא סופק בגין תשלום זה שירות נוסף או שונה כלשהו לתובעים. לביהמ"ש שיקול דעת לצמצם את היקף חובת ההשבה משיקולי צדק.

אף שהתובעים הם שהביאו לחיוב בתשלום המוטעה, עקב שגיאה בהקלדת כתובת מייל, וביצעו הזמנה נוספת מבלי ליצור קשר מקדים עם הנתבעת, הרי התנהלותם לאחר מכן הייתה בתום לב ובניסיון לתקן את הטעות. לנתבעת אין אמנם שירות לקוחות טלפוני בישראל, אולם ניתן על ידה מענה טלפוני בעברית. הנתבעת לא הביאה לעדות את עובד שירות הלקוחות שעימו שוחחו התובעים על מנת שיסתור את גרסתם ולא הציגה תיעוד לשיחות שקיימו התובעים עם המוקד. חסר ראייתי זה פועל לחובת הנתבעת. כפלטפורמה מקוונת גדולה ומובילה בתחומה, הנתבעת היתה יכולה למנוע את החיוב הכפול באמצעות מנגנוני אימות טובים יותר, כגון אימות כתובת מייל לפני השלמת ההזמנה, או התראה אוטומטית על הזמנה כפולה לאותו תאריך על ידי אותם אורחים. אף אם דבק רבב מסוים בהתנהלות התובעים, גם הנתבעת לא פעלה באופן המיטבי למניעת הנזק או לתיקונו. פערי הכוחות בין הצדדים אף הם בעלי משקל לצורך קביעת היקף חובת ההשבה שיש להטיל על הנתבעת ובמקרה זה הם מהווים שיקול התומך בהגדלת היקף ההשבה. מנגד, לא כל התשלום השגוי מוחזק על ידי הנתבעת, וזו שינתה את מצבה לרעה בכך שהעבירה את החלק הארי של התשלום השגוי למלון ברומניה.

לטענת הנתבעת, המעוגנת בתנאי השימוש שלה, כי היא משמשת כפלטפורמה "מתווכת" בלבד בין הלקוח לבין מקום האירוח, עשוי היה להיות משקל רב אילו טענות התובעים היו נוגעות לתנאי האירוח במלון או למצגים שהוצגו באתר הנתבעת לגבי מאפייני המלון. אין להחיל דין דומה כשמדובר בתשלום שבוצע על ידי התובעים באמצעות הנתבעת. הנתבעת לא הייתה אך בגדר פלטפורמה להצגת מידע שמקורו בצדדים שלישיים, אלא היא זו שקיבלה בפועל מהתובעים את התשלום נשוא התביעה. הנתבעת תשיב לתובעים 45% מהתשלום (השני) השגוי ששולם על ידם, וכן תישא בהוצאות בסך 600 ש"ח.