ביהמ"ש אינו יכול להטיל צו אופרטיבי שביצועו תלוי לחלוטין בצדדים שלישיים ובמנגנונים טכנולוגיים גלובליים (החלטה, שלום י-ם, השופט נאיל מהנא, 25.2.2026):
העובדות: בקשה למתן צו מניעה וצו עשה זמני. המבקשים הם בני זוג, קונדיטורים מוכרים ואושיות רשת. המשיבה העוסקת בשיווק והפצת מוצרי חשמל. המבקשים ביקשו כי ביהמ"ש יורה למשיבה לחדול מכל שימוש בדמותם, בשמם, בקולם ובתוצרי פרסום שנוצרו בתקופת ההתקשרות בין הצדדים, וכן להסיר כל פרסום קיים המופיע ברשתות החברתיות, במנועי החיפוש ובנקודות מכירה הפיזיות. המשיבה טענה כי מדובר במחלוקת חוזית-פרשנית, שעניינה בהיקף זכויות השימוש בתוצרי הפרסום והקניין הרוחני מכוח ההסכם בין הצדדים, וכי היא מחייבת בירור ראייתי מלא בהליך העיקרי.
נפסק: בבסיס המחלוקת עומד הסכם התקשרות בין הצדדים, במסגרתו שימשו המבקשים כפרזנטורים של המשיבה לשם קידום מוצריה. ההסכם הגדיר את מערכת הזכויות והחובות בכל הנוגע ליצירת תוכן שיווקי, צילומים, סרטוני הדרכה ושימוש במדיה הדיגיטלית. המבקשים טוענים כי המשיבה חרגה באופן בוטה מההסכמות. מטרת הסעד הזמני היא להבטיח מימוש של פסק הדין או קיומו התקין של ההליך המשפטי, מקום בו מבקש הסעד הציג זכות לכאורה. בבוא ביהמ"ש להכריע בבקשה לסעד זמני, עליו לבחון את קיומם של שני תנאים מצטברים: סיכויי התביעה, שבמסגרתו על מבקש הסעד הזמני להראות שלא מדובר בתביעת סרק, אלא בשאלה רצינית לדיון וכי קיימות ראיות לכאורה המבססות את עילת התביעה; ומאזן הנוחות, שבמסגרתו על ביהמ"ש לבחון אם בהערכת מכלול הסיכונים והסיכויים, אי מתן הסעד הזמני עלול להסב נזק למבקש שיהיה גדול מהנזק שעשוי להיגרם למשיב אם יינתן אותו סעד זמני.
המבקשים עותרים גם לצו עשה זמני (הסרת תכנים, שינוי מצב קיים), המשנה את המצב הקיים. צו כזה יינתן במשורה ובמקרים חריגים בלבד, שכן הוא חופף במידה רבה לסעד הסופי המבוקש בתובענה. ככל שהסעד הזמני המבוקש חופף לסעד העיקרי בתובענה, מוטל על המבקשים נטל כבד יותר להוכחת נחיצותו המיידית של הצו. נושא השיהוי הוא הנדבך המרכזי שמוביל לדחיית הבקשה. סעד זמני נועד למקרים דחופים של "עזרה ראשונה". המבקשת ידעה על הפרסומים הנטענים כבר בחודש אפריל 2025 ואף על פרסומים קודמים יותר. למרות זאת, פנייה רשמית נשלחה רק בספטמבר 2025, והבקשה הוגשה רק בינואר 2026. המתנה של חודשים ארוכים שומטת את הקרקע תחת טענת הדחיפות. שיהוי כה מהותי יוצר הסתמכות אצל הצד שכנגד ומלמד כי המבקשים עצמם לא ראו בפרסום נזק בלתי הפיך המחייב התערבות שיפוטית דחופה. השיהוי אינו טכני בלבד, אלא מהותי, ומעקר את יסוד הדחיפות הנדרש למתן הסעד.
אשר לסיכויי התביעה, בשלב זה כפות המאזניים מעויינות לכל הפחות. ההסכם שנחתם בין הצדדים הוא הסכם מסחרי מפורט. טענת המשיבה כי סעיף מתיר לה להותיר תכנים שעלו בעבר לנכסיה הדיגיטליים היא טענה פרשנית כבדת משקל. המבקשים לא הניחו תשתית ראייתית לכך שמדובר ב"קידום ממומן" חדש. טענת המבקשים בדבר "הפרות חדשות ומתחדשות", בדמות קידום ממומן אקטיבי, לא הוכחה ברמה הלכאורית הנדרשת. המשיבה הגישה חוו"ד לפיה כי הופעת סרטונים במקומות ראשונים בחיפוש נובעת ממנגנוני SEO, היסטוריית צפייה של המשתמש (Cookies) ואלגוריתמים של צדדים שלישיים כגון גוגל ו-Meta. ביהמ"ש אינו יכול להטיל על צד צו אופרטיבי שביצועו תלוי לחלוטין בצדדים שלישיים ובמנגנונים טכנולוגיים גלובליים שאין למשיבה שליטה עליהם. המבקשים לא הוכיחו כי המשיבה ביצעה פעולה אקטיבית של הזרמת תקציב לקידום תכנים אלו בתקופה האחרונה.
אשר למאזן הנוחות, המבקשים טוענים לנזק תדמיתי וכלכלי כתוצאה מחוסר יכולתם לחתום על הסכמים עם חברות מתחרות. נזק זה הוא כלכלי באופיו. ככל שיוכח בסוף ההליך כי המשיבה אכן הפרה את ההסכם, יוכלו המבקשים לתבוע פיצוי כספי על אובדן הכנסות אלו. מנגד, מתן צו עשה גורף להסרת כל תוכן והסרת פרסומים מנקודות מכירה פיזיות, בשלב כה מוקדם ובטרם בירור הראיות, יסב למשיבה נזק כבד, תפעולי ותדמיתי, שיהיה קשה להשיבו לאחור אם התביעה תידחה. הבקשה נדחתה.