אישור תביעה ייצוגית על הפרת נטענת של חוק הספאם (החלטה, שלום ראשל"צ, השופט רפי ארניה, 9.3.2026):

העובדות: בקשה לאישור תובענה כייצוגית. המבקש הוא עו"ד שהגיש מספר רב של תובענות ייצוגיות. המשיבה היא חברה המנהלת רשת חנויות ארצית לשיווק ומכירת משקאות קלים, חריפים ומוצרים נלווים. בבקשת האישור המבקש טען כי המשיבה הפרה את הוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982, בכך ששיגרה דברי פרסומת בלא קבלת הסכמה מראש של הנמען, או שלחה דברי פרסומת לנמענים שהודיעו על סירוב לקבל דברי פרסומת, לא נתנה לנמענים אפשרות הסרה כנדרש, ונמנעה מלציין בדבר הפרסומת את דרכי יצירת הקשר עמה לצורך מתן הודעת סירוב. המשיבה טענה, בין היתר, כי המבקש התנהל מול זכיין של המשיבה ולא מולה, וכן כי הסכים לקבל דברי פרסומת כשהצטרף למועדון הלקוחות של המשיבה.

נפסק: השאלה העובדתית היחידה השנויה במחלוקת בין הצדדים היא האם הוכיחה המשיבה שבמועד כלשהו, בעת אחד מביקוריו בסניף הוד השרון, המבקש מסר את הסכמתו לקבל דברי פרסומת ממנה. תשובה חיובית לשאלה זו מחייבת את דחית הבקשה. כל תשובה אחרת, מחייבת את קבלתה. הצדדים אינם חלוקים על כך שהמסרונים שקיבל המבקש עולים כדי "דבר פרסומת" וכי המשיבה שיגרה אותם למבקש. השאלה היא האם מתקיים החריג בסעיף 30א(ג) לחוק התקשורת והנטל להוכיח זאת מוטל על המשיבה. המשיבה עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח את התקיימותו של החריג, ועל כן התוצאה היא שהמבקש לא עמד בנטל המוטל להוכיח קיומה של עילת תביעת אישית ביחס לקבוצת המסרונים הראשונה (שקיבל המבקש לפני ששלח הודעת סירוב). שונים הדברים ביחס לקבוצת המסרונים השניה. המשיבה לא הרימה את הנטל להוכיח כי עובדיה קיבלו את הסכמתו בעל פה של המבקש, באחד משלוש הביקורים, לקבל דברי פרסומת ממנה, ולא הפריכה את הכחשת המבקש בדבר מתן ההסכמה הנטענת. המבקש עמד בנטל הלכאורי המוטל עליו לצרכי שלב זה, ביחס לקבוצת המסרונים השניה.

יש לדחות את הטענה כי בעל ריבו של המבקש הוא הזכיין. מדברי הפרסומת עולה כי המשיבה היא זו ששלחה למבקש את קבוצת המסרונים השניה ולא הזכיין. דברי הפרסומת מתייחסים למוצרי המשיבה ללא כל התייחסות לזכיין. גם מועדון הלקוחות הנטען, שההצטרפות הנטענת אליו היא זו שמהווה הסכמה לקבלת דברי פרסומת לדברי המשיבה, הוא מועדון הלקוחות של המשיבה ולא של הזכיין. שני מסרונים מקבוצת המסרונים השניה אינה כוללים אפשרות הסרה ואף אחד מהם אינו כולל דרך יצירת קשר לצורך מתן הודעת סירוב. די בשני אלה כדי להעמיד למבקש עילה תביעה לכאורה. המבקש הוכיח קיומה של עילת תביעה אישית לכאורה, בהתאם לחוק התקשורת, בכל הנוגע לקבוצת המסרונים השניה. מקומן של טענות המשיבה בנושא קיומה של קבוצה להתברר בהליך העיקרי. המשיבה גם לא הוכיחה מניעים זרים כלשהם בהגשת התובענה, או שעניינם של חברי הקבוצה לא ינוהל בדרך הולמת. הבקשה התקבלה.