תביעת לשון הרע על פוסט בפייסבוק (פסק-דין, תביעות קטנות י-ם, השופטת חגית פלאוט-באב"ד, 2.3.2026):
העובדות: בין התובע לנתבע פעורה תהום אידיאולוגית. התובע פרסם מאמר באתר "סרוגים". הנתבע שיתף את המאמר ב"פייסבוק" והוסיף פוסט, שהתובע טוען כי הוא לשון הרע כלפיו. הנתבע טוען כי עומדת לו הגנת תום הלב עבור הבעת דעה (סעיף 15(4) לחוק איסור לשון הרע) וכן הגנת אמת בפרסום לפי סעיף 14 לחוק. התובע טען עוד כי ההתבטאות של הנתבע היא הטרדה מינית כמשמעותה בחוק למניעת הטרדה מינית. מנגד, הנתבע טען כי מדובר באמירה חריפה, אך אין בה הטרדה מינית.
נפסק: יש לקבל את עמדת הנתבע כי אין בדברים הטרדה מינית. הפרסום על התובע אכן כולל דימויים הכוללים קונוטציות ומעשים מיניים. הדימויים קשים, בוטים ונמוכים, אך אינם מכוונים למיניות התובע, אלא מנסים לקשור את התובע לצד פוליטי, על רקע פרשת "שדה תימן", המצויה בלב הסערה הציבורית. הפוסט של הנתבע הוא "פרסום" לפי סעיף 2 לחוק איסור לשון הרע. אשר לשאלה האם האמירות הן קללות וגידופים בלבד, או שמא לשון הרע, הרי שהפרסום היה מחושב, כשמטרתו לפגוע בתובע ולפיכך מדובר בלשון הרע שמטרתה לבזות ולהשפיל את התובע. העובדה כי הנתבע לא כינה את התובע במילה "נאצי", אלא בכינויים "עוקפים", המכוונים לאותה משמעות, אינה מעלה או מורידה מבחינת היות האמירות חמורות ופוגעניות כשימוש באמירה המפורשת "נאצי". מכלל האמירות מצטיירת תמונה קשה וקיצונית המייחסת לתובע תכונות של אימוץ אידאולוגיה נאצית, השוואתו לחמאס, ועוד. האדם הסביר הקורא את הפוסט אינו רואה את האנלוגיה ההיסטורית, שאליה טוען הנתבע שכיוון, אלא האשמות קשות ובוטות נגד התובע התוקפות אותו באופן אישי.
הן הבעת עמדה והן קביעת עובדה עשויות להיחשב כ"לשון הרע". יש לדחות את טענת הנתבע לאמת בפרסום. מקובלת טענת הנתבע כי כוונתו היתה להביע דעה בקשר לעניין ציבורי. עם זאת, בוטות הפרסום כלפי התובע מהווה משקל נגד לקביעה כי הפרסום נעשה בתום לב. לנתבע היתה פתוחה הדרך להסביר את עמדתו באופן ענייני, מפורט ובהיר, ומשבחר לתקוף את התובע באופן אישי, קשה, מכפיש ופוגעני, הגנת תום הלב אינה עומדת לו. גובה הפיצוי הוא בשים לב לריבוי הביטויים בפרסום, עוצמתם, הקשרם ומידת פגיעתם בתובע, וכן בשים לב לכך שהפרסום נעשה בפלטפורמה החשופה לכ-4,900 "חברים" בפייסבוק, לכל הפחות. הנתבע יפצה את התובע ב-20,000 ש"ח וכן בהוצאות בסך 500 ש"ח.