אף לאנשי ציבור אינטרס לגיטימי שלא יוכפשו באופן בוטה, במסווה של הבעת דעה (פסק-דין, שלום טבריה, הרשמת רולא חמאתי, 1.1.2026):

העובדות: התובע, ח"כ מטעם הליכוד, הגיש תביעת לשון הרע על שני פרסומים ברשתות החברתיות, שביצעו שני הנתבעים. התביעה נגד הנתבע 2 נדחתה בהסכמה. פרסום הנתבע נעשה בתגובה לפוסט של התובע, בו צילום שלו בכנסת יחד עם שר המשפטים ואח', והכיתוב "החוק עבר. יחי מדינת ישראל". הנתבע כתב: "ניסים ואטורי המושחת באדם, ניסים ואטורי חסר השכלה המתגאה באפסותו, ניסים ואטורי עוכר ישראל ויהודי מתועב, ניסים ואטורי זדוני דוחה ובושה גדולה למדינת ישראל"ף ותייג את התובע. הפרסום המקורי עסק בחוק שעבר לביטול עילת הסבירות.

נפסק: אדם זכאי לדעותיו ושיח פוליטי עלול להיות אמוציונלי ולכלול אמירות חריפות וביקורת נגד עמדה פוליטית יריבה. עם זאת, חופש הביטוי הוא מנשמת אפה של הדמוקרטיה וזקוק להגנה דווקא כשמדובר בביטויים שנויים במחלוקת. במתח בין חופש הביטוי לשם הטוב יש להגן על חופש הביטוי לבל תושתק ביקורת לגיטימית, בעיקר עת מדובר בתביעה המוגשת על ידי איש ציבור. מנגד עומד הצורך גם להציב גבולות. הגבולות אמנם רחבים עת מדובר באיש ציבור, אך גבולות מסוימים יש צורך שיהיו. אף לאנשי ציבור קיים אינטרס לגיטימי שלא יוכפשו באופן בוטה, במסווה של הבעת דעה. הגם שמדובר בפרסום אחד הכולל גידופים שאינם לרוב לשון הרע, הרי שהפרסום הכולל כלל ביטויים קשים שצירופם יחד, בצירוף טענה לשחיתות, באיזון הנדרש בין חופש הביטוי לבין השם הטוב, הם לשון הרע. אשר ליסוד "הפרסום", חוק איסור לשון הרע חל גם על פרסומים ברשת. גם פרסום בתגובית הוא פרסום לצורך סעיף 2 לחוק. פוטנציאל הנזק יבוא לידי ביטוי בגובה הפיצוי.

הנתבע לא עמד בנטל הראיות המוגבר להוכיח את טענתו כי התובע מושחת. לא עומדת לנתבע גם הגנת תום הלב. הנתבע לא נקט לפני הפרסום אמצעים סבירים להיווכח אם אמת הוא או לא, ואף ניתנה לו הזדמנות לחזור בו מדבריו ולהתנצל אך הוא סרב ועמד על טענותיו בפרסום. לא מתקיימים המאפיינים לתביעת השתקה. אין מדובר בעילה חסרת יסוד ואין פערי כוחות משמעותיים בין הצדדים. לפעמים דווקא כשפלוני הוא הצד "החזק" ברשתות החברתיות, הדבר עשוי להגביר את המוטיבציה להשתיקו כך שהסיווג של צד חזק וצד חלש ברשתות החברתיות אינו מקדם בהכרח את זיהוי התביעה כתביעת השתקה. סכום התביעה הוא 35,000 ₪, סכום שאינו מופרז. גם אין לקבל את הטענה לתביעה בררנית. נתבע לפי חוק איסור לשון הרע אינו יכול להתגונן בטענה שהדברים שפרסם פורסמו במקביל על ידי אחרים שנגדם לא ננקט כל הליך, שכן אם פורסמו נגד אדם דברי לשון הרע בכמה מקומות בעת ובעונה אחת, אין זה מחובתו להגיש תביעות נגד כולם. נתבע או נאשם גם לא יוכל להתגונן בטענה שלפרסום שפרסם אחראים גם אנשים אחרים, שנגדם לא ננקט הליך כלשהו. הנתבע יפצה את התובע ב-10,000 ש"ח וכן יישא בהוצאות בסך 7,000 ש"ח.