אתרי אינטרנט לא צריכים לאמת הודעות דוברות רשמיות טרם פרסומן (פסק-דין, שלום י-ם, השופטת מיקה בנקי, 16.2.2026):
העובדות: תביעת לשון הרע נגד גופי תקשורת ומפעילי שירותי אינטרנט בשל פרסומים שנעשו על יסוד הודעות דוברות שב"ס והמשטרה. התובע הוא עו"ד שהגיע לביקור בכלא רימונים ועם יציאתו נעצר בחשד לביצוע עבירות. עם מעצרו, ולאחר מכן עם הגשת כתב האישום, פורסמו הודעות לתקשורת על ידי דוברות שב"ס והמשטרה. הנתבעות פרסמו ידיעות בעקבות הודעות אלה. התובע טען כי הפרסומים לא היו נכונים ולשון הרע כלפיו.
נפסק: מדובר בפרסום המשך של הודעות דוברות של רשויות הפועלות מכוח חוק, ופרסומים מטעמן הם הודעות רשמיות של "רשות מוסמכת" כהגדרתה בסעיף 13(9) לחוק. החסינות בסעיף 13(9) חלה גם על הגורמים המפרסמים את הודעות הרשות, על מנת לאפשר הפצה רחבה של מידע שמקורו ברשות מוסמכת. הדבר אף נקבע בסעיף 13(11) שעניינו בפרסום נכון והוגן, מלא, חלקי או תמציתי, של מה שפורסם קודם לכן בנסיבות פסקאות 13(7) ו-(9). כשנעשה פרסום להודעות הרשות, זכאי המפרסם לחסינות המוחלטת בסעיף 13(9) ו-13(11), ולא מוטלת חובת אימות כתנאי להחלת ההגנה. מדובר בהגנה שאינה תלויה באמת הפרסום, בתום לבו של המפרסם או בביצוע בדיקות מקדימות, והשאלה המכרעת היא קיומו של פרסום שנעשה מכוח היתר כדין.
סעיף 13(5) בחוק עוסק בפרסום שנעשה בהליך משפטי על ידי גורמים ספציפיים להם קשר ישיר להליך. הסעיף נועד לאפשר התבטאות חופשית במהלך הדיון, והחסינות בו היא מוחלטת. לעומתו, סעיף 13(7) עוסק בפרסום שהוא דו"ח נכון והוגן על מה שנאמר או אירע בהליך המשפטי האמור בסעיף 13(5). סעיף 13(7) מרחיב את ההגנה המוחלטת של סעיף 13(5) לכל גורם חיצוני המפרסם דין וחשבון נכון והוגן. הגנת הסעיף מותנית בכך שהפרסום נכון והוגן, ללא הוצאת דברים מהקשרם וללא מתן ביטוי חד צדדי או בלתי מאוזן. אין לחייב את מי שמעלה פרסומים לאתר שבבעלותו לעקוב אחר הפרסומים ולתקנם ככל שעולה מידע חדש לגביהם. מעת שנפגע דורש מהמפרסם לאזן את הפרסום ויש בידי המפרסם להוסיף הבהרה באתר, כך שהקישור יביא את הקורא לא רק למסמך המשמיץ אלא גם להבהרה מתאימה, חלה חובה על הבעלים של האתר להוסיף את ההבהרה על מנת להמשיך לעמוד בהוראות סעיף 13(7). פרסום הנתבעות לא התייחס להמשך ההליך הפלילי נגד התובע. התובע לא טען כי פנה למי מהנתבעות וביקש לפרסם עדכון או הבהרה.
נתבעת 8 (רוטר.נט) מפעילה אתר פורומים בו מפרסמים הגולשים תכנים. היא אינה 'אמצעי תקשורת' לפי סעיף 11 בחוק ואחריותה נבחנת לפי "מבחן השליטה" בטרם הפרסום ולפי נוהל "הודעה והסרה" לאחריו. כשיש לאתר מנהל או עורך שמבצע סינון ובקרה לתכנים המתפרסמים ויש להם יכולת עריכה – תיטה הפסיקה להטיל על האתר אחריות כמידת שליטתו. לעומת זאת, כשלא קיימת בקרה מקדמית, בחינה או סינון של תכנים המועלים על-ידי גולשים בפורומים, ובוודאי כשמהות האתר היא שיח של הגולשים עצמם, תיטה הפסיקה שלא להטיל אחריות 'מראש' על עצם הפרסום. מדובר באתר פורומים בו העלו הגולשים ידיעות חדשותיות. כשמהות הנתבעת 8 אינה בבקרה וסינון מראש של הפרסומים – היא לא נושאת מראש באחריות לפרסומים, מבלי לגרוע מכך שלא היה פסול בפרסום עצמו. אין לחייב את הנתבעת 8 גם בהקשר של נוהל הודעה והסרה. לא רק שלא מדובר בפרסום מעוול, אלא שהתובע אף לא טען שפנה לנתבעת לצורך הסרת הפרסום.
הטענות נגד נתבעת 10 (גוגל) הן כי כמנוע חיפוש היא הציגה תוצאות הכוללות פרסום אסור, ללא צירוף של הפרסום. גם במישור העקרוני אין להטיל אחריות על הנתבעת. אין למנוע חיפוש כשלעצמו אחריות מראש לתכנים המופיעים בתוצאות החיפוש. מנוע חיפוש נדרש לפעול להסרת פרסום מעוול מתוצאות החיפוש לאחר קבלת בקשת הסרה, במקרי קיצון וכשהצד השלישי שגרם לפרסום המעוול אינו משתף פעולה או מסרב להסיר את הפרסום באתר המקור, וזאת רק כשאין ספק שתוצאת החיפוש מציגה מידע שגוי בעליל. ככל שקיים ספק בנכונות הפרסום, רשאי מנוע החיפוש לדבוק בעמדה לפיה התערבות אקטיבית תיעשה רק מכוח צו שיפוטי. לא נטען שהתובע פנה בבקשה להסרת תוצאות חיפוש כלשהן וגם אם היו פרסומים דוגמת אלו שהוצגו – הם אינם פרסומים אסורים ובוודאי לא מדובר ב'מקרי קיצון' או ב'מידע שגוי בעליל'. התביעה נדחתה.