הנתבעת פרסמה ברשת כי התובע שלח לה תמונה מינית והצעות מגונות, על סמך חשד לא מבוסס (פסק-דין, שלום ב"ש, השופט אור אדם, 19.2.2026):

העובדות: תביעת לשון הרע. הנתבעת קיבלה הודעה בטלגרם מאדם בשם רפאל עם תמונה של איבר מין והצעות מגונות. הנתבעת סברה שמדובר בתובע וחסמה אותו, אך לא ידעה זאת בוודאות. בשידור חי ב"טיקטוק", בנוכחות עשרות משתתפים, טענה הנתבעת כי התובע הוא ששלח לה את התמונה וההצעות המגונות. הנתבעת חשפה את מספר הטלפון של התובע וטענה כי "בוודאות" הוא האדם ששלח לה את הנ"ל.

נפסק: די בעובדות המוסכמות כדי להטיל חבות על הנתבעת, שהאשימה ברשת חברתית בנוכחות משתתפים רבים את התובע, במעשה חמור, כשאין בידה הוכחה ברורה כי מדובר בו דווקא. טענתה היא כי התובע הוא שלחץ עליה לחשוף ברשת בשידור חי את הטענות, בעוד היא רצתה לשוחח על כך באופן פרטי. טענה זו אינה משחררת את הנתבעת מחבות, אך היא יכולה לשמש "התנהגות תורמת" של התובע העשויה להפחית בפיצוי. התובע לא הכחיש את הטענה באופן ברור. מנגד, גם התנהלות הנתבעת לפני הפרסום היתה בעייתית. היא קיבלה את ההודעה בטלגרם ובמשך 75 ימים לא עשתה דבר כדי לברר את החשדות, פרט לחסימת התובע, עד לשידור. הנתבעת לא ידעה שמדובר בתובע, אלא נסמכה על חשד לא מבוסס שלא נבדק כלל. פניה פשוטה לתובע לאחר קבלת המסר כדי לברר אם הוא ששלח אותו, בטרם הפצת הדבר ברשת בשידור חי, היתה מסירה את החזקה הקבועה בסעיף 16 לחוק איסור לשון הרע. חזקה שהנתבעת פעלה שלא בתום לב. גם לתובע אחריות לפרסום הרחב. הטחת אשמה כאילו אדם שלח תמונה של איבר מינו והצעות מגונות בפורום נרחב של מאות צופים היא אירוע חמור. אין מדובר בגידופים בעלמא אלא בטענה חמורה מאד, שהכפישה את התובע בפני צופים רבים. אולם, הסחי שמופץ ברשתות החברתיות הוא רב, ולכן הציבור מייחס לאמירות ברשתות החברתיות מהימנות פחותה וחשיבות נמוכה ביחס לתקשורת הממוסדת. גובה הפיצוי חייב להביא זאת בחשבון. הנתבעת תפצה את התובע ב-25,000 ש"ח ותישא בהוצאות בסך 5,000 ש"ח.