במקום לפעול להסרה פשוטה בלחיצה על העכבר, התובע פנה לנתבעת שבע פעמים בדרישה לתיקון ההפרות (פסק-דין, תביעות קטנות ת"א, הרשם מיכאל שמפל, 4.12.2025):
העובדות: התובע טען כי הנתבעת שלחה לו 69 דברי פרסומת בדוא"ל, על ייעוץ באמצעות קלפי טארוט, ללא הסכמתו וגם לאחר מספר פניות אליה, תוך הפרת סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. התובע טען גם להפרת סעיף 14ג(א) לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981, בכך שלא צוינו פרטי המפרסם. הנתבעת טענה כי מדובר בתביעה חסרת יסוד של תובע סדרתי, וכי הדיוור השיווקי נשלח רק לנמענים שנרשמו מרצונם לרשימת התפוצה.
נפסק: דין התביעה להתקבל בחלקה ובשיעור נמוך. ההודעות הן דברי פרסומת וגלומה בהן תכלית שיווקית ברורה, לעודד את הנמען להתקשר עם הנתבעת לקבלת שירותי ייעוץ בקלפי טארוט. התובע נושא בנטל הראיה לתביעתו, אולם מקום בו הכחיש כי נתן את הסכמתו למשלוח דברי הפרסומת, עובר הנטל אל כתפי המפרסם להוכיח כי ניתנה הסכמה מפורשת. על הנתבעת היה להציג אסמכתא, או טופס הצטרפות, או כל אינדיקציה אחרת לקיומה של הסכמה מצד התובע, אך הנתבעת לא הרימה את הנטל המוטל עליה. ההודעות אכן לא עומדות בדרישת סעיף 30א(ה)(1) לחוק התקשורת, אך חרף האפשרות הברורה שניתנה לתובע להסיר עצמו מרשימת הדיוור, שהופיעה בכל אחת מ-69 ההודעות, הוא בחר שלא לעשות כן. במקום לפעול להסרה פשוטה בלחיצה על עכבר המחשב, התובע פנה לנתבעת שבע פעמים בדרישה כי תפעל לתיקון ההפרות, תוסיף את המילה "פרסומת", ותמסור את פרטיה. אין זה סביר כי התובע יקבל עשרות הודעות במשך תקופה ממושכת מבלי שיפעל להסיר עצמו מרשימת הדיוור, ואף בפנייתו הראשונה לא יבקש הסרה, אלא יתייחס ויציין את הפרת הוראות החוק בלבד. התנהלות זו מעוררת תמיהה באשר למניעיו האמיתיים בבחירתו שלא לנקוט בצעד פשוט של הסרה. כל פניות התובע לנתבעת בדוא"ל נשלחו מכתובת דוא"ל שונה מזו שאליה התקבלו הודעות הפרסומת. בנסיבות אלה, התובע עצמו תרם לקושי בהפסקת משלוח ההודעות, או איתורן על-ידי הנתבעת, שכן פניותיו לא נשלחו מהכתובת שנכללה, ככל הנראה, ברשימת התפוצה של הנתבעת.
התנהגות שלא בתום לב מצד נמען עשויה להשליך גם על היקף הפיצוי המגיע לו. בנוסף לאפשרות ההסרה והשוני בין הכתובות, פנייתו הראשונה של התובע נעשתה רק לאחר כשנתיים וחצי ממועד קבלת ההודעה הראשונה מהנתבעת, ולאחר שצבר כ-55 הודעות. התנהלות זו מלמדת כי לתובע עצמו היה חלק משמעותי ואף אינטרס בהמשך קבלת ההודעות. במרבית ההודעות הנתבעת פנתה לתובע בשם "אוריאל רז טארוט", דבר שמעלה תהיה לגבי טענתו כי לא נרשם מעולם לקבלת ההודעות. מטרות התובע אינן ברורות די הצורך והתנהלותו מעלה סימני שאלה רבים. אין להוציא מכלל אפשרות כי אחת ממטרות התובע היא איסוף מכוון של הודעות שיש בהן הפרה, מתוך מטרה כלכלית. התנהלות התובע לוקה בחוסר תום לב. יש להעמיד את שיעור הפיצוי על 25 ש"ח לכל הודעה [ת"ק 82635-12-24 רז נ' סינגר]. אין בסיס לטענה בנושא ציון פרטי הנתבעת. הנתבעת ציינה את שמה, מקום פעילותה ואת כתובת הדוא"ל שלה. ברוב ההודעות אף ציינה את מספר הטלפון שלה. הנתבעת תשלם לתובע 1,725 ₪. אין לפסוק לתובע הוצאות משפט בשל הפער העצום בין סכום התביעה לבין סכום הפיצוי וכן בשל הגשת כתב תביעה בניגוד להוראות דין, תוך חריגה משמעותית מהגבלת עמודים.