התביעה על הפרת זכויות היוצרים במאמר תחזור לביהמ"ש השלום לבחינת חוות דעת המומחים (פסק-דין, מחוזי מרכז-לוד, השופט יעקב שפסר, 4.2.2026):

העובדות: ערעור על פסק דינו של ביהמ"ש השלום בפ"ת [ת"א 32966-01-22], שדחה את תביעת המערערים נגד המשיבים בטענה להפרת זכויות יוצרים במאמר אקדמי שפרסמו המשיבים. ביהמ"ש קמא קבע כי מאחר שמדובר במאמרים אקדמיים בנושא מקצועי, שאינו בגדר ידיעה שיפוטית, הוכחת נקודות דמיון בין מקורות המערערת לבין מאמר המשיבים צריכה להיעשות באמצעות חוות דעת מומחים. ביהמ"ש קמא קבע כי חרף קיומן של ארבע חוות דעת של מומחים שלא נחקרו בחקירה נגדית, לא הובאה כל ראיה בדבר דימיון בין מחקרי המערערת לבין מאמר המשיבים בעניין החורג מגדרו של רעיון גרידא, שאינו מוגן.

נפסק: יש לקבל את הערעור ולהורות על השבת התיק לביהמ"ש קמא להשלמת הדיון בו. מאחר שמדובר במאמרים אקדמיים בנושא מקצועי, שאינו בגדר ידיעה שיפוטית, הוכחת נקודות דימיון בין מקורות המערערת לבין מאמר המשיבים צריכה להיעשות באמצעות חוות דעת מומחים. על מנת להוכיח את טענתם, הציגו המערערים 4 חוו"ד מומחים. המשיבים לא הגישו חוו"ד נגדית ואף בחרו שלא לחקור בחקירה נגדית את המומחים מטעם המערערים. ויתור על חקירה נגדית של עד מומחה מטעם הצד היריב משמעו כי אין בעל הדין חולק על תוכן חוות הדעת שהוגשה כראיה לביהמ"ש. ניתוח חוות הדעת על ידי ביהמ"ש קמא, באמצעות בחינת דוגמאות ספורות והתעלמות מעשרות דוגמאות נוספות, המצביעות על הלימה בין מאמר המשיבים למקורותיה של המערערת, אינו ממצה ואין בו די כדי להגיע למסקנה כי לא הייתה הפרה של זכויות יוצרים. הגם שמדובר בפס"ד מקיף ומפורט, נראה כי לא נערך בו הדיון הנדרש בחוות דעת המומחים מטעם התובעים. הערעור התקבל. פסק דינו של ביהמ"ש קמא בטל והתיק מוחזר אליו לשם בחינת חומר הראיות וחוות דעת המומחים. מוצע כי ביהמ"ש קמא ימנה מומחה ניטרלי מטעמו, שיחווה את דעתו בעניין, ויסייע בגיבוש המסקנה המתבקשת. המשיבים יישאו בהוצאות המערערים בסך של 20,000 ש"ח.