התובעת תרמה לנתבעת כדי למסור לה כתובת דוא"ל ולהגדיל את תביעת הספאם (פסק-דין, תביעות קטנות י-ם, השופט דן ליברמן, 5.2.2026):

העובדות: התובעת טענה כי הנתבעים (עמותה וחבר ועד בה) שלחו לה 23 הודעות פרסומת, באמצעים שונים, בניגוד לחוק הגנת הפרטיות ולסעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. 

נפסק: הנתבעת 1 פעלה שלא כדין בכך שהמשיכה לשלוח הודעות פרסומת לתובעת, על אף שנתבקשה במפורש להפסיק לעשות כן. התובעת פעלה באופן מכוון על מנת שהנתבעת תשלח לה הודעות פרסומת שלא כדין, על-מנת להשיא את רווחיה מהגשת התביעה. עיון בהודעות מעלה כי הן כוללות מידע אינפורמטיבי על פעילות הנתבעת, אך הן נועדו גם לגיוס תרומות ולפיכך מדובר ב"דבר פרסומת". הנתבעת לא עמדה בהוראות סעיף 30א לחוק התקשורת בהיבטים שונים וזאת הן בעצם שליחת ההודעות לתובעת ללא הסכמתה, והן בכך שלא ניתנה במסגרת ההודעות אפשרות לשלוח "הודעת סירוב". התובעת פעלה בחוסר תום לב מובהק בכך שלאחר קבלת המסרון השני תרמה 10 ₪ לנתבעת, כאשר ההסבר שניתן על ידה לתרומה זו, לפיו היא נועדה לאתר את זהות השולח של המסרון שנשלח לה, הוא בלתי משכנע בלשון המעטה. התובעת העבירה תרומה זו אך ורק על-מנת שהנתבעת תקבל את כתובת הדוא"ל שלה, וזו תיכנס לרשימת התפוצה שלה, כדי שהתובעת להשיא את רווחיה במקרה של תביעה עתידית. התוצאה המתחייבת מהתנהלות התובעת היא הפחתה משמעותית עד מאוד בסכום הפיצוי לו היא זכאית. התובעת לא ביססה עילה להטלת אחריות על הנתבע 2 אך מכוח היותו חבר בוועד העמותה. אין זה ברור מה, אם בכלל, אחריותו או מעורבותו של הנתבע בשליחת ההודעות, ועצם העובדה ששמו נזכר במקצת ההודעות אין די בה כדי להטיל עליו אחריות כלפי התובעת. התובעת לא ביססה את טענתה לפי חוק הגנת הפרטיות. הנתבעת תפצה את התובעת בשקל אחד עבור כל הודעה (סה"כ 23 ש"ח).