תביעת לשון הרע על פרסומים ברשתות החברתיות (פסק-דין, נוף הגליל-נצרת, השופט אדהם ספדי, 12.10.2025):

העובדות: תביעת לשון הרע. התובע והנתבע הם תושבי הכפר בועיינה-נוג'ידאת ושניהם מילאו תפקידים שונים במועצה המקומית של היישוב. התביעה הוגשה על פרסומים שונים של הנתבע ברשתות חברתיות, שהתובע טען כי הם מכפישים אותו. הנתבע לא הכחיש את הפרסומים, אך טען כי התרגום לעברית אינו משקף את משמעות הפוסטים, כי הדברים אינם לשון הרע, וכי מדובר ב"ביקורת לגיטימית נגד עיתונות מגויסת". לגבי חלק אחר של הפוסטים טען הנתבע כי מדובר "בפרסום דברי אמת" וכי הפרסומים נהנים מהגנת תום הלב.

נפסק: הפרסומים נכתבו בערבית. מאחר שהשפה הערבית היא שפה רשמית, אין כל חובה לצרף תרגום רשמי בעברית של מסמכים הכתובים בערבית. לגבי הפרסום הראשון, בניגוד לטענת התובע, בפוסט לא נאמר כי התובע רושם ומשלם בגין שעות הדרכה פיקטיביות. שמו של התובע כלל לא מוזכר בפוסט. קריאת הטקסט כולו אינה מובילה למסקנה ברורה שהאמור מתייחס לתובע אישית. לא קמה לתובע עילת תביעה על פרסום זה. לגבי הפרסום השני, מדובר בתיאור קשה המציג את התובע באור שלילי ולפיכך עלול להשפילו ולבזותו. המילה "בוגד" אינה מופיעה בטקסט, אך מופיע ביטוי אחר ("אבו רג'אל") שזו משמעותו. הנתבע לא טען להגנה מפני פרסום זה, ועל פניו אין הגנה רלוונטית ולכן התביעה על פרסום זה התקבלה. לגבי הפרסום השלישי, נקבע כי חלק מדברי הנתבע הם ביקורת לגיטימית, אך כי אמירה כללית שפרסם בתגובה מטעמו כי התובע פעל ממניעים גזעניים היא לשון הרע. לגבי הפרסום הרביעי, האשמה במתן עדות שקר היא האשמה חמורה. יש בו כדי לפגוע באמינותו וביושרו של התובע בעיני מכריו והוא עלול להסב לו השפלה, ועל כן הוא מהווה לשון הרע. אין במחיקת הפרסום כדי לאיין את עילת התביעה. הנתבע לא הוכיח כי הפרסום היה אמת ולא מדובר בפרסום שנעשה תוך כדי דיון. הפרסום החמישי אינו כולל לשון הרע וממילא מדובר בביקורת לגיטימית. 

לאחר שביהמ"ש שקל את מכלול השיקולים הרלוונטיים, ובכלל אלה הדרך והאופן שבהם פורסמו הפוסטים והיקף תפוצתם, העובדה שהתובע מילא תפקיד ציבורי במועצה והתפקיד שהוא מילא, העובדה שדבריו של הנתבע בשניים מהפוסטים שהתביעה בגינם התקבלה באו על רקע הסכסוך שפרץ בין הנתבע לבין ראש המועצה החדש והעובדה שהתובע לקח צד באותו סכסוך והגיש תצהיר עדות מטעם המועצה בהליך שניהל כנגדה הנתבע, ולאור העובדה שהתובע לא הוכיח כי נגרמה לו פגיעה קונקרטית כתוצאה מהפרסומים מעבר לנזק הכללי ותחושת ההשפלה שחזקה כי נגרמו לו על ידי הפרסומים, וכן בהתחשב בלשון החריפה והמשפילה שבה השתמש התובע בפוסט מסוים, המעידה כשלעצמה על חוסנו האישי, יש לפסוק פיצוי ברף הנמוך בסך 10,000 ₪ וכן הוצאות בסך 4,000 ש"ח.