ההזמנה לתערוכה היא הודעה שירותית ואינה דבר פרסומת (פסק-דין, שלום בת-ים, הרשם ניקולאי יעקובלב, 1.12.2025):

העובדות: התובע טען כי הנתבע שלח לו הודעת דוא"ל פרסומית, ללא הסכמתו, ובניגוד לסעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. הנתבע טען כי שלח לתובע הודעת דוא"ל בודדת, שהיא הזמנה לאירוע פתיחת תערוכת יחיד בגלריה שהוא מנהל. הנתבע טען כי שלח את ההזמנה לתובע בשל מחשבה שגויה כי הוא אומן, מסיבות מקצועיות בלבד ולא מסחריות. 

נפסק: התביעה נדחתה ללא צו להוצאות. עיקר המחלוקת היא בדבר טיב ההודעה. הדוא"ל כלל צילום של תמונה עם הכיתוב "האור בקצה השקט", יחד עם תאריכי הצגת התערוכה ושם האומנית. בהודעה אין כל דרישה לתשלום, אין פרטים העשויים ללמד על מכירת היצירות המוצגות בתערוכה או עלותן, ולא צוין גם שהכניסה לתערוכה עצמה כרוכה בתשלום. בפסיקה נקבע כי יש לתת פרשנות מרחיבה להגדרת "דבר פרסומת". לצד זאת, הודגש כי ככל שמדובר במסר שהמרכיב הדומיננטי שלו הוא שירותי ואינפורמטיבי, יש לבחון מה היא מטרת המסר: האם לגרום להוצאת כספים או אם לאו, כשמטרה זו נבחנת בעיני מפיץ המסר. אין מדובר במסר פרסומי. המסר עצמו לא כולל כל דרישת תשלום, או אפשרות שייתכן שהיענות להזמנה – ביקור בתערוכה – כרוכה בהוצאה כספית כלשהי. מדובר במסר אינפורמטיבי. הגם שאין בכך כדי לקבוע בהכרח כי לא מדובר בפרסומת, יש להוסיף את מטרת המסר. טענת הנתבע כי התובע הוזמן מתוך הנחה כי הוא בעצמו אומן, וכי יחפוץ לבקר בתערוכה ללא כל הוצאה כספית, לא נסתרה על ידי התובע. בהינתן גוף המסר, מטרת שליחת המסר, בהינתן שמדובר במסר אחד, ושהטעות "לא חזרה" על עצמה, אין מקום להגדרת המסר כדבר פרסומת.