אין בהימנעות מלחיצה על קישור כמנגנון הסרה בלעדי משום חוסר תום לב (פסק-דין, תביעות קטנות ת"א, השופט טל חבקין, 4.1.2026):
העובדות: הנתבעת היא חברה העוסקת במתן שירות לגירוד כרטיסי "חיש גד" באופן מקוון. התובע נרשם לשירותי הנתבעת ומסר לה את מספר הטלפון וכתובת הדוא"ל שלו. התובע טען כי הנתבעת הפרה את סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982, לאחר ששלחה לו 18 הודעות פרסומת במסרונים ולא נענתה לבקשות ההסרה ששלח. הנתבעת טענה כי התובע נרשם לשירותיה ואישר לקבל תוכן פרסומי, וכי ההודעות כללו מנגנון הסרה פשוט באמצעות לחיצה על קישור, שהתובע נמנע מלהשתמש בו.
נפסק: הנתבעת טענה כי התובע נרשם לשירותיה והתובע לא הכחיש זאת, אך הדגיש כי הנתבעת לא הסירה אותו כשהתבקשה לעשות כן בדרך שבה קיבל את ההודעה. גדר המחלוקת נוגע לאופן משלוח "הודעות הסירוב", ובפרט להחלטת התובע שלא ללחוץ על קישור ההסרה שנשלח במסרונים. סעיף 30א(ד)(1) לחוק קובע כי "הודעת הסירוב תינתן בכתב או בדרך שבה שוגר דבר הפרסומת, לפי בחירת הנמען". הנתבעת לא עמדה בדרישות החוק כששלחה לתובע הודעות מסר קצר שלא כללו אפשרות לתת הודעת סירוב בדרך בה נשלחו. האפשרות היחידה שצוינה בהודעה להסרה הייתה לחיצה על קישור. בכך אין די כדי לעמוד בהוראות החוק. מנגד, התחמקות מתהליך הסרה פשוט ומהימן לצורך צבירת הודעות פרסומת עלולה להיחשב חוסר תום לב השולל את הזכאות לפיצוי.
אין בהימנעות מלחיצה על קישור כמנגנון הסרה בלעדי משום חוסר תום לב, וזאת אף אם הודעת הפרסומת נשלחה ממקור שנחזה להיות מהימן. גם מקורות מהימנים עלולים להתברר כניסיונות עוקץ ונוזקות, ולכן יש מקום לאפשר מנגנון הסרה שאינו כולל לחיצה על קישור. בנסיבות שמהן משלוח הודעת "השב" לא יוביל להסרה, השיקול הרלוונטי לקביעת סכום הפיצוי אינו בהכרח מספר הודעות הסירוב שנשלחו או מספר הודעות הפרסומת שנשלחו לאחר משלוח הודעות הסרה לא אפקטיביות. הדגש צריך להיות מושם על פסיקת סכום שדי בו כדי להרתיע את שולח ההודעות ולתמרצו לאפשר הסרה בדרך הקבועה בחוק. ההודעות מפרות את הוראות החוק במובן זה שלא נכתב בתחילתן שמדובר בהודעות פרסומת; לא צוין בהודעה שמו של המפרסם, כתובתו ודרכי יצירת קשר עמו; ומנגנון ההסרה אינו מאפשר להסיר את הנמען מרשימת התפוצה בדרך שבה התקבלה ההודעה ובדרך פשוטה וסבירה בנסיבות העניין. הנתבעת תפצה את התובע ב-7,000 ש"ח ותישא בהוצאות של 100 ש"ח.