עבור מעשה אחד ניתן לפסוק פיצוי ללא הוכחת נזק פעם אחת בלבד ולא מכוח שני חוקים (פסק-דין, מחוזי מרכז-לוד, השופטים קיציס, סתיו ואזולאי, 12.1.2026):

העובדות: ערעור על פסק דינו של ביהמ"ש לענייני משפחה בפ"ת [תמ"ש 10864-09-21], שחייב את המערערים לשלם למשיבה הוצאות וכן פיצוי בסך 200,000 ש"ח עבור הוצאת לשון הרע ופגיעה בפרטיות, ודחה תביעת לשון הרע של המערער 1 נגד המשיבה. תביעת המשיבה היתה נגד בעלה לשעבר (המערער 1) ואחיו (המערער 2), בשל הצגת תמונות אינטימיות של המשיבה עם גבר אחר, לעיני הוריה. המשיבה טענה, בין היתר, כי המערער פרץ לטלפון שלה באמצעות מכשיר טאבלט שהיה בדירתה, וגנב תמונות וסרטונים בהם היא מתועדת במצבים אינטימיים עם אחר. מנגד, הגיש המערער 1 תביעה נגד המשיבה שעילתה הגשת תלונות שווא למשטרה. המערערים ערערו הן על קבלת תביעת המשיבה נגדם הן על דחיית תביעת המערער נגד המשיבה.

נפסק: יש לדחות את הערעור על דחיית תביעת המערער נגד המשיבה ועל הטלת אחריות על המערערים בתביעת המשיבה. יש מקום להתערב בגובה הפיצוי. בדין נדחתה תביעת המערער. ביהמ"ש מסכים עם ביהמ"ש קמא כי למשיבה עומדת הגנת תום הלב שבסעיף 15(8) בחוק איסור לשון הרע. המערער לא עמד בנטל להוכיח שהמשיבה לא האמינה בנכונות תלונתה וביהמ"ש קמא קבע – ואין מקום להתערב בכך – כי המשיבה האמינה שתלונתה אמת.

בתביעת המשיבה קבע ביהמ"ש קמא כי המערער פרץ למכשיר הטלפון של המשיבה והוציא ממנו תמונות אינטימיות שלה עם גבר אחר, וכי המערערים הציגו חלק מהתמונות בפני הוריה של המשיבה. ביהמ"ש קמא חייב את המערערים לשלם למשיבה פיצוי של 200,000 ש"ח, המורכב מסך של 100,000 ש"ח כפיצוי ללא הוכחת נזק לפי סעיף 7א בחוק איסור לשון הרע ומסכום זהה כפיצוי ללא הוכחת נזק לפי סעיף 29א בחוק הגנת הפרטיות. עומדת למשיבה עילת תביעה של לשון הרע. המערערים טענו כי הצגת תמונה אינה יכולה להיחשב לפעולה של לשון הרע. אולם, מעבר לכך שעל פני הדברים הטענה אינה נכונה (הגדרת "פרסום" בסעיף 2(א) לחוק), הרי שהצגת התמונות מצטרפת לדברים שאמרו המערערים להורי המשיבה, לפיהם המשיבה בגדה במערער. המסר הועבר לא רק על ידי הצגת התמונות, אלא גם במלל. לא עומדת למערערים הגנה כלשהי לפי חוק איסור לשון הרע. 

יש לקבל את הקביעה כי הפריצה למכשיר הטלפון של המשיבה ושליפת התמונות משם, וכן הצגת התמונות בפני ההורים, עולות כדי פגיעה בפרטיות. יש לדחות טענה לקיומן של הגנות לפי סעיף 18 בחוק הגנת הפרטיות, מאותם טעמים שבגינם נדחו טענות אלו בכל הנוגע לעילת לשון הרע. הייתה למערערים "כוונה לפגוע" במשיבה, באופן המצדיק קביעה כי תקרת הפיצוי לפי סעיף 7א בחוק איסור לשון הרע ובסעיף 29א בחוק הגנת הפרטיות תעמוד על כפל הסכום. האם היה מקום לפסוק לטובת המשיבה פיצוי ללא הוכחת נזק פעמיים (גם לפי חוק איסור לשון הרע וגם לפי חוק הגנת הפרטיות). ביהמ"ש קמא לא ראה קושי בכך, מהטעם שמדובר בשתי עוולות שונות.

דעת ביהמ"ש המחוזי שונה. כשמוגשת תביעה על מעשה אחד הגורם לנזק אחד, אין מקום לפסוק לניזוק פיצוי העולה על הנזק שנגרם לו, גם אם המעשה מצמיח מספר עילות תביעה. אם פעולה מסוימת נחשבת הן ללשון הרע והן לפגיעה בפרטיות, והנזק שנגרם על ידי שתי העוולות דומה בעיקרו, יזכה התובע בפיצוי עבור הנזק שנגרם לו ולא יותר מכך. התובע זכאי לפסיקת פיצוי ללא הוכחת נזק פעם אחת בלבד. ניתן לפסוק למשיבה פיצוי ללא הוכחת נזק על הצגת התמונות בפני ההורים והדברים שנאמרו להם על ידי המערערים פעם אחת בלבד. האם העובדה שהמערער ביצע פעולה נוספת של פגיעה בפרטיות – הפריצה לטלפון – מאפשרת פסיקת פיצוי נוסף ללא הוכחת נזק? בוצעו שני מעשים העולים כל אחד בפני עצמו כדי פגיעה בפרטיות. פגיעה אחת מתבטאת בעצם הפריצה לטלפון והעתקת תכנים ממנו (סעיף 2(5) לחוק). פגיעה זו מאפשרת פיצוי גם ללא כל שימוש נוסף במידע. מעשה נוסף של פגיעה בפרטיות נעשה בהצגת התמונות בפני ההורים, לפי סעיפים 2(10) ו-(11) לחוק, והיא הייתה מתקיימת, ומצדיקה פיצוי, גם אילו לא היה למערערים חלק בכך שהשגת התמונות נעשתה תוך פגיעה בפרטיות.

בין אם נסבור שיש לפסוק למשיבה פיצוי נפרד בגין הפריצה למכשיר הטלפון הנייד שלה, ובין אם נסבור שמדובר רק בנסיבה מחמירה שיש להביאה בחשבון בעת פסיקת הפיצוי בגין הצגת התמונות, יש להעמיד את הפיצוי הכולל על סך של 130,000 ש"ח. הערעור התקבל בחלקו, כך שבמקום הסכום של 200,000 ש"ח שנקבע בפסק הדין כפיצוי לטובת המשיבה, יבוא סך של 130,000 ש"ח. אין שינוי ביתר רכיבי פסק הדין [קובץ פסק-הדין באדיבות המאגר המשפטי "נבו"].