הנתבעת הציבה את תמונת התובע בקולאז' עם עברייני מין ומנהיגי כתות (פסק-דין, שלום חיפה, השופטת עינב נהרי סנדלר, 14.8.2025):

העובדות: תביעת לשון הרע. התובע הוא כותב, יוצר תוכן ומנחה סדנאות. הנתבעת היא מאמנת אישית ועסקית, ופעילה חברתית העוסקת בקמפיינים חברתיים בנושאי שוויון מגדרי. הנתבעת העלתה לעמוד הפייסבוק שלה קולאז' של 6 צילומי פנים של גברים, ביניהם צילום פניו והחלק העליון של גוף התובע, ללא ציון שמות המצולמים. לצד זאת כתבה הנתבעת "יקרות, כשאתן רואות מישהו עם לוק כזה, ממש הטייפקאסט של ישו, קחו את הרגלים ורוצו (לכיוון ההפוך ממנו) איכשהו, זה הלוק האהוב על הנVלות". לא היתה היכרות קודמת בין התובע לנתבעת. הפרסום הוביל לתגובות רבות, שחלקן נקטו בלשון קשה כלפי מושאי הפרסום. התובע טען, בין היתר, כי הנתבעת שילבה את תמונתו יחד עם תמונות עברייני מין מורשעים ומנהיגי כתות, תוך שהיא מייחסת לו מעשים חמורים. הנתבעת טענה, בין היתר, כי מדובר בתביעת השתקה נגדה, כמי שהביעה את דעתה והזהירה מפני פגיעות מיניות וניצול בתחום המכונה "מיניות מקודשת", "מיניות מודעת" וכו'. 

נפסק: בחינת משמעות הפרסום, אצל האדם הסביר, מביאה למסקנה כי הנתבעת מייחסת לתובע מכנה משותף עם עברייני מין, חלקם עבריינים מורשעים המרצים עונשי מאסר ממושכים, ומזהירה את הציבור מפני סכנה הנשקפת מהתובע. הנתבעת לא ערכה בפרסום כל הבחנה בין התובע לבין המצולמים האחרים בקולאז' ומכאן שהיא מעמידה את כולם "בשורה אחת", ככאלה שיש להיזהר מפניהם. הנתבעת מייחסת לכל המצולמים בקולאז' מאפיינים אלו או אחרים של עבריינות מין, פוגענות ומסוכנות כלפי נשים. פרסום תצלום פניו של התובע, על רקע הקונטקסט העולה מהפרסום בכללותו, הוא פרסום לשון הרע על התובע. לא עומדת לנתבעת הגנת אמת בפרסום. המשמעות העולה מהפרסום היא אזהרה מפני התובע כמי שנשקפת ממנו מסוכנות ויש להיזהר ממנו, לרבות בהקשר של עבירות מין. לא מדובר בהבעת דעה אלא במאפיינים עובדתיים שליליים המיוחסים לתובע. התובע מעולם לא נחקר או הואשם בעבירת מין כלשהי. התובע איננו מנהיג כת כלשהי. עצם העובדה שהתובע, בין יתר עיסוקיו, מעביר סדנאות בתחום "המיניות המודעת" בוודאי איננה מלמדת, כשלעצמה, כי ניתן להעמיד את התובע בשורה אחת עם עברייני מין מורשעים או מי שנטען כלפיהם כי פגעו פגיעות מיניות במטופלים או באחרים. לנתבעת לא עומדת גם הגנת תום הלב. דווקא בשל פועלה החברתי והקהילתי של הנתבעת, שפרסומיה זוכים לחשיפה ניכרת, היה עליה להיזהר במיוחד מפני פגיעה מיותרת ולא נחוצה בתובע. הנתבעת יכולה היתה לפרסם את ביקורתה הלגיטימית על תחום המיניות המקודשת בדרך אחרת ולא בדרך בה בחרה לעשות את הפרסום. הנתבעת תפצה את התובע ב-50,000 ש"ח וכן תישא בהוצאות בסך 3,570 ש"ח ובשכ"ט עו"ד בסך 10,000 ש"ח.