המוסד לביטוח לאומי יפצה על עוגמת נפש במשלוח מכתב שגוי בנושא מזונות (פסק-דין, מחוזי מרכז-לוד, השופט דרור ארד-אילון, 21.12.2025):

העובדות: ערעור על פסק-דינו של ביהמ"ש השלום בפ"ת [ת"א 4048-06-22], שדחה את תביעת המערער נגד המשיב ופסק לחובתו הוצאות. המשיב שלח למערער מכתב רשמי, כאשר בשם הנמען מופיעים שם המערער וכתובתו וכותרת המכתב היא "תביעה למזונות"; נכתב בו כי "אנו מאשרים שקיבלנו את הטופס בקשה לתשלום עפ"י חוק המזונות...שהוגשה ב...". בעקבות פניית המערער שלח אליו המשיב מכתב המאשר כי מדובר היה בטעות (תביעת המזונות אינה קשורה למערער בכל דרך, אלא למבוטחת אחרת שמספר הזהות שלה דומה). בתביעה טען המערער כי בעקבות קבלת המכתב השגוי התרחשה מריבה משמעותית בינו לבין אשתו וטענות נוספות. המשיב טען כי המכתב השגוי נשלח למערער בלבד, וכי נדרש קוד חד פעמי לפתיחת ההודעה. 

נפסק: יש לקבל את הערעור בחלקו ולפסוק למערער פיצוי בסך 18,000 ש"ח והוצאות בשתי הערכאות של 10,000 ש"ח. לא טעה ביהמ"ש קמא שהיה מקום לדחות את התביעה מכוח חוק החוזים, חוק החוזים (תרופות בגין הפרת חוזה), חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, ומכוח חוק הגנת הצרכן. המערער לא הצביע על מידע סודי או פרטי שחשף המשיב במכתבו, ועל כן לא היה יסוד לתביעה מכוח חוק הגנת הפרטיות, ובדין היא נדחתה. התביעה בעילת לשון הרע נדחתה, משלא הוכח יסוד הפרסום לאדם מלבד הנפגע. נקבע שהמשיב שלח את ההודעה על המכתב למערער בלבד, תוך הגנה על הקישור בקוד, והמערער הוא ששיתף במכתב את רעייתו ובהמשך את יועץ המס שלו, קרי הוא זה שפרסם את המכתב ל"אדם או יותר זולת הנפגע". עיקר טענת המערער היא ששיתוף רעייתו בקבלת המידע השגוי אינו מבטל את אחריות המשיב ואינו קוטע את הקשר הסיבתי בין ההתרשלות לנזק, שכן שיתוף זה הוא חלק טבעי וצפוי של מערכת יחסים זוגית ומשפחתית.

ככל שהמערער מלין על הקביעות העובדתיות שהמכתב נשלח למערער בלבד באופן מוגן ובלי שהמשיב צפה שרעייתו, או כל אדם אחר, יחשף לו, הרי אין מקום להתערבות בקביעות העובדתיות. אין מקום להתערב במסקנה המשפטית שהמשיב אינו אחראי לנזקים שנגרמו מכך שרעיית המערער קראה את המכתב. שכן, התנהגות המערער קטעה את הקשר הסיבתי לנזקים שנגרמו בעקבות חשיפת הרעיה למכתב השגוי. אין לבטל את האפשרות שבמקרה חריג מתאים, בשל נסיבות העניין ובהן, בין היתר, תוכן הודעה פוגעת הנשלחת לנפגע בלבד, זהותו או זיקתו לאחר – הנפגע ישתף במידע אדם אחר, מכוח יחסי אמון, שליחות או מרות ואפשר שאף בלית ברירה. בנסיבות מתאימות יכול השולח לצפות שיתוף כזה, ואפשר שהנסיבות יכולות להצדיק אף באופן אובייקטיבי את השיתוף, כדי לקיים את יסוד ה'עשוי' שבסעיף 2(ב)(2) סיפא לחוק איסור לשון הרע. במקרה הנדון מדובר בגרסה עובדתית חדשה, שאינה מתיישבת עם הגרסה לפיה רעיית המערער עיינה במידע ביוזמתה, משהיתה לה גישה לתיבת הדוא"ל שלו. די בכך כדי לא להידרש לטענה זו. 

אשר לטענת הרשלנות, ביהמ"ש קמא מצא לדחותה, בשל כך שלא נמצא קשר סיבתי בין משלוח המכתב השגוי לבין הנזק שטען לו המערער, וכן משום שבמשלוח המכתב בדרך שנשלח לא היתה התרשלות שהובילה לחשיפה המידע בפני רעיית המערער. קביעות אלו ממוקדות בנזקים שנגרמו מכך שרעיית המערער קראה את המכתב השגוי, ולאור המריבה שהתגלעה לאחר מכן. אולם בכך אין כדי לתת מענה מספק לטענת המערער בדבר הנזק שנגרם לו במישרין מקבלת המכתב השגוי ומקריאתו. יש במכתב רשמי המציין את קיומה של החלטה שיפוטית, שממנו לומד הקורא שמייחסים לו מעורבות בתביעת מזונות ילדים שאין לה יסוד – כדי להוביל לפגיעה ולעגמת נפש ניכרים. ביהמ"ש קמא קבע שהמשיב חב חובת זהירות כלפי המערער. "תגובת השרשרת" בעקבות טעות המשיב במספר הזהות, שהובילה למשלוח המכתב למערער ולכך שנקרא על ידו, היא הפרת חובת הזהירות. אין חולק שהפרה זו גרמה למערער לכל הפחות לעגמת נפש משמעותית. קביעת ביהמ"ש קמא שלא לפסוק פיצויים בעילת הרשלנות מתבטלת, ועל כן ישלם המשיב למערער פיצויים בגין עגמת נפש בסכום של 18,000 ש"ח.