מסירת התביעה לנאנוסק הישראלית היא המצאה כדין ל-Cloudflare (החלטה, ביהמ"ש העליון, השופטת גילה כנפי-שטייניץ, 15.12.2025):
העובדות: בקשת רשות ערעור על פסק דינו של ביהמ"ש המחוזי בי-ם [ע"ר 63749-05-25], בו נדחה ערעור המבקשת על החלטת רשמת ביהמ"ש המחוזי בי-ם [ת"א 33758-07-21], בו התקבלה בקשת המשיבים להכיר בהמצאת כתבי תביעה לחברת Nanosek Ltd הישראלית, כהמצאה כדין למבקשת, לפי תקנה 163(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018. המבקשת היא חברה זרה המספקת שירותי סייבר הגנתי. בתביעות נגדה נטען כי סיפקה שירותי הגנה לאתרי אינטרנט המשויכים לחמאס, ובכך אפשרה לארגון להוציא לפועל פעולות טרור שגרמו נזקים למשיבים.
נפסק: דין הבקשה להידחות. אמות המידה הצרות למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" בהליך אזרחי חלות גם בבקשת רשות ערעור על פס"ד של ביהמ"ש המחוזי, בדונו בערעור על החלטה אחרת של רשם של אותו בית משפט. הבקשה אינה עומדת באמות המידה האמורות, משהיא אינה מעוררת שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים או מעלה חשש לעיוות דין. תקנה 163(ג) קובעת כי "התגורר הנמען מחוץ לתחומי המדינה ויש לו בתחומי המדינה נציג מטעמו המייצג אותו באופן קבוע בקשר לענייניו בישראל, ניתן להמציא לנציג אם התביעה נוגעת לאותו עניין; תקנה 169 תחול בשינויים המחויבים גם על תקנת משנה זו".
בפסיקה הוכרו 3 תנאים להתקיימותה התקנה: ראשית, לנתבע הזר יש נציג מטעמו (דרישת טיב הקשר); שנית, הנציג פועל בקשר לעניינים נשוא כתב התביעה (דרישת תחומי הקשר); ושלישית, הנציג מצוי ופועל בארץ באופן קבוע (דרישת משך הקשר). התקיימות שלושת תנאים אלה יחדיו מלמדת כי לנתבע הזר "נוכחות קונסטרוקטיבית" בארץ כנדרש לשם רכישת סמכות שיפוט על-ידי ביהמ"ש בישראל. המבקשת טענה כי הטעם המצדיק את קבלת הבקשה ודיון בה כבערעור נעוץ בצורך להכריע בין שתי גישות סותרות שהוצגו בפסיקה ליישום תקנה 163(ג), על מבחניה. אולם, חרף ניסיונה של המבקשת לשוות נופך עקרוני לבקשה, אין בסיס לטענה.
גם יתר טענות המבקשת אינן מעלות שאלות עקרוניות בעלות השפעה רחבה מעניינם הפרטני של הצדדים. הרשמת קבעה, כממצא שבעובדה ולאחר שהתרשמה מראיות הצדדים ושמעה עדים מטעמם, שבין המבקשת ובין נאנוסק מתקיים קשר אינטנסיבי מתמשך. המבקשת ביקשה לטעון שבכך שגתה הרשמת, אולם מדובר בקביעה עובדתית של הערכאה הדיונית אשר אין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב בה, לא כל שכן ב"גלגול שלישי". המשך טיעונה של המבקשת, שלפיו שגו הערכאות מטה עת קבעו שדי בטיבו ומשכו של אותו קשר אינטנסיבי מתמשך כדי ללמד על נוכחותה הקונסטרוקטיבית של המבקשת בישראל, מתבסס על אותם ממצאים שבעובדה ונטוע עמוק בנסיבותיו של המקרה הפרטני. גם טענתה הנוספת של המבקשת, הממוקדת בשאלת יישומה הראוי של הדרישה לייצוג ב"אותו עניין", אינה מעלה כל שאלה משפטית עקרונית או חשש מפני עיוות דין. מדובר בטענה "ערעורית" שעניינה ביישום ההלכה הנוהגת על הנסיבות הפרטניות של המקרה, שאינה מצדיקה דיון במסגרת ערעור "בגלגול שלישי".
אין בידי לקבל את הטענה לפיה הוכחת קיומו של "קשר תאגידי" נדרשת לשם התקיימות התנאים בתקנה 163(ג), ולחלופין כי הרף להוכחתם בהיעדרו של קשר כזה גבוה יותר. אכן, קשר תאגידי שבין חברת אם לחברת בת עשוי ללמד על קיומו של קשר משמעותי בין שתי החברות. אולם, כפי שאין די בכך כדי ללמד על התקיימות תנאי תקנה 163(ג), אין בכך כדי ללמד על אי-התקיימותם. כך גם אין ממש בטענת המבקשת לפיה לשם הקמת נוכחות קונסטרוקטיבית הנדרשת לשם המצאת כתבי בי-דין, נדרש כי תוקנה לנציג בלעדיות מטעמו של הנתבע הזר בישראל, או שתתקיים ביניהם זיקת שליטה. מקובלת קביעת הערכאות מטה שיש להתייחס לשירותי הגנת סייבר הניתנים במסלול שירות ה-Self-Serve ושירותי הגנת סייבר הניתנים לגופים תאגידיים ומסחריים, כ-"אותו עניין". פרשנותה של המבקשת, לפיה יש להבחין בין תתי-תחומים אלה, היא פרשנות דווקנית ומלאכותית המצמצמת את הדיבר "אותו עניין" דק-דק עד לא נותר ממנו מאום.
טענות המבקשת, הן לצורך בהוכחת קיומו של קשר תאגידי והן לפרשנות המונח "אותו עניין", מנוגדות ללשונה ולתכליתה של תקנה 163(ג), ואינן מתיישבות עם המגמה הכללית "להרחבת סמכות השיפוט של בית המשפט הישראלי על נתבעים זרים, בפרט בהקשר העסקי, לנוכח התגברות אינטנסיבית של פעילות רב-לאומית, והפיכתו של המרחב הגלובאלי ל'עולם קטן'".