התובע הפיץ את תמונתו ודעותיו ברשתות החברתיות וחשף עצמו לביקורת לגיטימית בשיח הציבורי והפוליטי (פסק-דין, תביעות קטנות ת"א, הרשמת קרן כ"ץ, 27.11.2025):
העובדות: תביעה שעילותיה פרסום לשון הרע והפרת זכות יוצרים, בשל כתבה שפרסמה הנתבעת 2 בטלוויזיה, שהגיש הנתבע 1. התובע, עיתונאי עצמאי ומייסד מיזם "עיתונות אזרחית", פרסם בקבוצות ווטסאפ של המיזם את תמונתו עם המלל: "משהו פה מאוד מאוד חשוד בסיפור חדירת המחבלים מעזה. למעשה זה כל כך ברור שמישהו מהבכירים בישראל איפשר וסייע למחבלים האלה להיכנס. במודע..." וכן הוא פרסם סרטון וידאו עם טענות דומות. הנתבעת 2 פרסמה כתבה בה, בין היתר, הוצגה תמונת התובע בצמוד לכותרת: "פייק מסוכן" והמלל "פוסטים מסיתים שמקבלים מאות אלפי שיתופים, בזמן שמתינו מוטלים לפנינו. בלתי נתפס".
נפסק: התובע פרסם את דבריו בפומבי, במיזם "עיתונות אזרחית". הפרסום הגיע לכ-3,000 חברי קבוצות הווטסאפ שלו, והוא אף אישר לחברו לפרסם את הסרטון ולהפיצו ברשתות החברתיות. התובע התכוון להשפיע על הציבור. ניתן גם לראות בתובע דמות ציבורית. הכתבה ערוכה ככתבת דעה. נתבע 1 עומד במרכז בין שני מצגים גדולים, על המסך. כאשר על מצג אחד מופיעים צילומי מסך של תגובות ברשתות חברתיות, תמונות פנים, אחת מהן של התובע, ותמונה של לוחמים; ועל הצג השני מופיעות כותרות מתוך המונולוג של נתבע 1. הכתבה כולה נסובה סביב המונולוג, דבר המדגיש לצופה הסביר כי מדובר בדעתו של נתבע 1 ולא בעובדות המובאות בתוך כתבה חדשותית "רגילה". תמונת התובע מופיעה בתוך מכלול תמונות, ומוצגת עם מלל שהתובע עצמו כתב. בכך שהתובע אישר את הפצת התמונה עם הכיתוב שלו והסרטון ברשתות החברתיות, הוא חשף עצמו ואת דעותיו לביקורת לגיטימית בשיח הציבורי והפוליטי.
התבטאויות התובע נוגעות בעניינים שבלב המחלוקת הציבורית, והסרטון שלו והתמונה עם הכיתוב פורסמו ברגעים בהם כלל רגשות הציבור געשו מאירועי ה-7 באוקטובר. הצופה הסביר מבין את הביטויים החריפים מצד נתבע 1 כמביעים את רגשותיו ותחושותיו האישיים לאור התנהגויות דוגמת התנהגות התובע. המילים "בגידה ברוח הישראלית" ו"משתפים פעולה עם האויב" באו ממעמקי ליבו של נתבע 1, ולא נאמרו בעקבות סקירה עיתונאית של העובדות בשטח. כל צופה סביר מבין כי מדובר בביטויים ציוריים נוקבים ולא בהאשמות עובדתיות / משפטיות. המילים מגיעות בתוך הקשר של הבעת דעה וביקורת. ברור גם לצופה הסביר שלא מדובר בעובדה או בטענה כי נעברה עבירת בגידה פלילית במובן המשפטי. מדובר על פרשנות לאמרות ולכן גם הצופה הסביר מבין שמדובר בביטוי ציורי. הביטוי ופרשנותו אינו מהווה לשון הרע. גם אם הפרסום היה נופל תחת "לשון הרע", הוא זוכה להגנת סעיף 15(4) וסעיף 15(6) לחוק. הפרסום לא חרג מתחום הסביר.
באשר לטענה להפרת זכויות היוצרים של התובע, אף כי ספק אם התמונה של פניו והכיתוב הם יצירה כלשון חוק זכות יוצרים, משום שסעיף 5 לחוק מוציא מכלל ההגדרה רעיון וחדשות היום, ודבריו של התובע הם בהחלט רעיון שלו כי "מישהו מהבכירים בישראל איפשר וסייע למחבלים האלה להיכנס" ובהחלט מדובר בנושא חדשותי מובהק, עומדת לתובע גם הגנת השימוש ההוגן בהתאם לסעיפים 18-19 לחוק. מתקיימת ההגנה של סעיף 19(א), לפיה נעשה שימוש לצורך ביקורת והבעת דעה ביקורתית לגבי דעתו של התובע. הדבר נעשה במסגרת דיווח עיתונאי של הנתבע 1 שהינו הפרשן הצבאי של ערוץ 13. היקף השימוש היה מינורי ולא פגע ביצירה והשימוש שנעשה לא השפיע כלל על ערכה של היצירה. התביעה נדחתה. התובע ישלם לנתבע 1 הוצאות בסך 2,000 ש"ח.