אין מקום לפסול את המגבלה על הפעלת מוקד צפייה מקוון בצילומים ממעונות יום (פסק-דין, ביהמ"ש העליון, השופטים עמית, וילנר, כנפי-שטייניץ, 5.10.2025):
העובדות: עתירה בנושא חוק התקנת מצלמות לשם הגנה על פעוטות במעונות יום לפעוטות, התשע"ט-2018, כפי שתוקן ב-2024 כדי להבהיר כי החוק קובע הסדר שלילי, לפי סעיף 1(ב) לחוק "התקנה והפעלה של כל מצלמה או מערכת מצלמות במעון יום לפעוטות וכן צפייה ושימוש בצילומים לפי חוק זה ייעשו בהתאם להוראות חוק זה בלבד ולשם הגשמת מטרתו כאמור בסעיף קטן (א)". העותרת, שנוסדה לאחר חקיקת החוק, עוסקת בשירותי צפיה מקוונים על מעונות יום ומספקת מערכת ייעודית המותקנת במעונות ומפעילה, בהסכמת ההורים והמעון, מוקד תצפיתנים שצופים בצילומים בזמן אמת ומדווחים למעון על מקרים חריגים. בעקבות התיקון לחוק, פעילות זו מנוגדת לחוק ומכאן העתירה. העותרת טענה שהתיקון אוסר על פעילותה באופן בלתי חוקתי ופוגע בחופש העיסוק שלה, בזכות לקניין, בחופש החוזים והאוטונומיה של הפרט.
נפסק: העתירה נדחתה. הליכי החקיקה התנהלו באופן סדור ולא נפל בהם פגם, בוודאי שלא פגם חמור היורד לשורש הליכי החקיקה. האיזון הנדרש בין האינטרסים והערכים הסותרים עמד לעיני חברי הוועדה, והוראת סעיף 1(ב) לחוק נוסחה בכוונת מכוון כהסדר שלילי שנועד למנוע צילום וצפייה שלא לפי הוראות החוק. אין לראות את סעיף 1(ב) כהוראה חדשה שנוספה בתיקון לחוק, אלא כהוראה מבהירה גרידא, נוכח מחלוקת שהתגלעה בעתירה קודמת לגבי פרשנות החוק. מדובר בחקיקה ראשית ובאיזון שמצא המחוקק לעשות בין הצורך למנוע ולאתר פגיעה בפעוטות, לבין "השמירה על כבודם ופרטיותם של הפעוטות, של אנשי הצוות במעון ושל כל אדם אחר הנמצא במעון". במסמך עמדה של הרשות להגנת הפרטיות, שהוגש לוועדה במהלך הליך החקיקה, נכתב כי אפשרות לצפייה בצילומים במעון אונליין מעוררת חשש שהמידע המצולם יגיע לגורמים שאינם מנויים בחוק, יפורסם ברשת ויצוף בעתיד באופן שעלול להשפיע על חיי הילדים בטווח הארוך.
האיזון שמצא המחוקק בא לידי ביטוי בהוראות השונות שנקבעו בחוק ובתיקון. רק הורי הפעוטות והגורמים המנויים בסעיפים 7(א), 7א ו-7ב מורשים לצפות בצילומים, לרבות צפייה אונליין, בתנאים המפורטים בחוק ולמטרות המנויות בחוק: למניעת ביצוע עבירה, לחקירת עבירה, לניהול הליך פלילי ולמניעת פגיעה בפעוטות. בתיקון לחוק נוסף סעיף 7א המאפשר מסלול של צפייה בזמן אמת במצלמות המותקנות במעונות, וסעיף 7ב המאפשר מסלול של צפייה עיתית. המחוקק עיצב הסדר מפורט בנושא של התקנת מצלמות במעונות יום והצפייה בצילומים. הסדר זה קובע רשימה סגורה של מסלולי צפייה והתנאים לכך, וזו היא נקודת האיזון שקבע המחוקק. מדובר בחקיקה ראשית ונקודת המוצא היא כי פסילת הוראת חוק תיעשה כמוצא אחרון. החוק והתיקון טומנים בחובם פגיעה מסוימת בחופש העיסוק של העותרת, באשר אין באפשרותה להפעיל את מערך התצפיתנים אונליין שהוא עיקר עיסוקה. ברם, החוק אינו אוסר על עיסוק בהתקנת מצלמות והפעלתן, אלא מגביל את אופן מימוש העיסוק בתחום. הפסיקה הבחינה בין מגבלה הנוגעת לכניסה לתחום עיסוק מסוים לבין מגבלה לגבי אופן מימוש העיסוק. הפגיעה בחופש העיסוק של העותרת אינה פגיעה בליבת העיסוק בתחום. הטענה לפגיעה בקניין זהה למעשה לפגיעה בחופש העיסוק.
הפגיעה בחופש העיסוק, ככל שזו קיימת, אינה עולה כדי פגיעה חוקתית ברף המצדיק את המעבר להמשך הבחינה החוקתית. הפגיעה הנטענת בחופש העיסוק עוגנה באופן מפורש בחוק, ההולם את ערכיה של מדינת ישראל ונועד לתכלית ראויה של הגנה על פעוטות, תוך שמירה ככל שניתן על פרטיותם ופרטיות עובדי המעון. החוק צולח בנקל את מבחן המשנה הראשון של התאמה וקשר רציונלי בין האמצעים בהם נוקט החוק לבין מטרתו ותכליתו. המבחן הבוחן אם האמצעי הננקט הוא זה שפגיעתו בפרט היא הפחותה מבין החלופות האפשריות לשם קיום תכלית החוק מתקיים אף הוא. למחוקק "מרחב תמרון חוקתי" המכונה גם "מיתחם המידתיות". דומה כי החוק עתיר הפרטים והתנאים מדגים היטב את אותו מרחב תמרון, ודרישת העותרת לאפשר צפייה אונליין על ידי תצפיתנים עלולה לפרום את האיזון העדין שקבע המחוקק בן האינטרסים המתנגשים.
מבחן המשנה השלישי ("מבחן המידתיות במובן הצר") בוחן אם ה"הצר שווה בנזק המלך" ביחס בין הפגיעה בזכות החוקתית הנובעת מהשימוש באמצעי לבין התועלת שתצמח מהפעלתו (יחס עלות-תועלת). מבחן זה הוא במהותו מבחן ערכי-נורמטיבי, שבוחן את הערכים המתנגשים לפי תוספת התועלת החברתית הצומחת מפעולת הרשות מול תוספת הנזק לזכות החוקתית הנפגעת בעקבות הפעולה. סעיף 1(ב) נועד לשמור על האיזון בין פיקוח על שלומם וביטחונם של הפעוטות לבין הגנה על פרטיותם ופרטיות עובדי המעון. טענת העותרת כי הפעלת מערך התצפיתנים שלה מותנה ממילא בהסכמת ההורים ומנהל המעון, אין בה כדי לפטור את האיזון שקבע המחוקק לגבי הגורמים הרשאים לצפות בצילומים. אף לא ניתן להתעלם מכך שהסכמת מנהל המעון ועובדיו אינה בהכרח הסכמה חופשית ומרצון, לנוכח החשש האפשרי לפרנסתם ככל שיסרבו לכך. הסכמה אינה תרופה לכל מכאוב חוקתי של פגיעה בפרטיות. החוק צולח, ואפילו בנקל, את משוכות פסקת ההגבלה. תחולתו היא מכאן ואילך, כך שאין ממש בטענת העותרת לתחולה רטרואקטיבית כביכול של החוק, וברי כי אין מקום להחריג את עניינה של העותרת מתחולתו של החוק.