המשטרה תוכל להמשיך להחזיק בטלפון נייד של חשוד שלא הסכים למסור את קוד הנעילה אליו (החלטה, שלום ב"ש, השופט אסיף גיל, 19.11.2025):

העובדות: האם בחלוף תקופת תפיסה ראשונית לפי סעיף 35 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש)[נוסח חדש], התשכ"ט-1969, ושעה שהטלפון הנייד של המבקש, שנתפס לצרכי חקירה, טרם נפרק, יש להאריך את תקופת התפיסה פעם נוספת? נגד המבקש ואח' מתנהלת חקירה בחשד לביצוע עבירות שונות. ביום 29.9.2025 הורה ביהמ"ש על הארכת תוקף ההחזקה בתפוסים של החשודים למשך 180 ימים. המבקש הגיש בקשה להורות על השבת רכוש נוסף שלא התבקש הארכת תוקף תפיסתו. המשיבה השיבה כי אין מניעה עקרונית להשבת רכוש נוסף שנתפס מהמבקש, אך עתרה להורות על המשך ההחזקה בטלפון נייד שנתפס וציינה שהמבקש לא שיתף פעולה עם החקירה ולא הסכים למסור את קוד הנעילה. המשיבה הסבירה כי עשתה ניסיונות מקצועיים לפרוץ את המכשיר לשם חילוץ המידע הנדרש לחקירה, אך כי עד כה הדבר לא צלח. 

נפסק: לפי סעיף 34 לפסד"פ, אם תוך 6 חודשים ממועד תפיסת החפץ לא הוגש כתב אישום, לא ניתן צו להשבת החפץ או לא הוארכה תקופת התפיסה – יש להשיב את החפץ לידי האדם מידיו נלקח. עם זאת, נקבע בפסיקה כי אין באיחור בדיון להארכת תנאים מגבילים, בקשת מעצר או הליכים אחרים מכוח חיקוק, כדי לשלול את הסמכות להאריכם למפרע. מקום בו מסרב חשוד למסור את קוד הנעילה לטלפון, הרי הוא לא משתף פעולה עם החקירה. כשם שזכותו של חשוד לשתוק בחקירה, ברי כי קמה לו הזכות שלא לשתף פעולה עם הליכי התפיסה. עם זאת, נסיבה זו כשלעצמה מקימה סמכות לתפוס את הטלפון הנייד, בבחינת 'שטר ושובר בצדו', וניתן לשקול זאת בבוא ביהמ"ש להכריע בבקשה. המשיבה לא דרשה מהמבקש לקבל את הקוד לטלפון, אלא עותרת להמשיך ולתפוס בו עד שתצלח הפריצה. אמנם יש בכך כדי לפגוע בזכויות המבקש, ובכלל זה גם בקניינו, אולם אין הדבר שקול לתפיסת יתר הרכוש כאמור בהחלטה הקודמת, הואיל ושם מדובר בתפיסה לצורך עתירה עתידית ל"חילוט בשווי" מכוח חוק איסור הלבנת הון. תכלית המשך התפיסה בטלפון היא ראייתית, בשל הצורך להגיע לחקר האמת בפרשה סבוכה.

פריצת טלפון לאחר תקופה ממושכת אינה תופעה חריגה. ההתפתחויות הטכנולוגיות מחד, ולצידן העדכונים התכופים בכלי הפריצה העומדים לרשות רשויות האכיפה מאידך, מביאים לכך שלא בנקל ניתן לחדור לחומר מחשב המוגן בסיסמה, וזאת גם כאשר קיים צו שיפוטי המורה על כך. קיימת פסיקה בסוגיה זו לכאן ולכאן. אחת הטענות שעלו בפסיקה, היא כי בחלוף תקופת התפיסה הראשונית בת שישה חודשים, ובהעדר צפי או היתכנות ממשית לפריצת הטלפון, מתחייבת השבתו לידי החשוד. ביהמ"ש אינו שותף לטענה זו. מסקנה זו אינה מתיישבת עם לשונו הברורה של המחוקק, שהעניק לביהמ"ש סמכות מפורשת להאריך את תקופת ההחזקה בתפוס, לפי סעיף 35 לפסד"פ. סמכות זו נועדה לאפשר בחינה עניינית של הצרכים החקירתיים בכל מקרה ומקרה. אימוץ גישה של תקופה מקסימלית קבועה עלול לפגוע באופן ממשי ביכולתן של רשויות האכיפה לנהל חקירות מורכבות. חדירה לחומרי מחשב, ובכלל זה טלפונים ניידים, הפכה בשנים האחרונות לחזון נפרץ, כאשר מדובר בכלי מרכזי, יעיל ואף מכריע בפענוח עבירות רבות. דומה כי קביעת "תקופת פריצה" בת שישה חודשים אינה משקפת את המציאות הטכנולוגית, את העומסים המוטלים על המשטרה או את מורכבותם של אמצעי האבטחה המודרניים, והיא עלולה לסכל איסוף ראיות חיוניות. יש לבצע בחינה פרטנית של מכלול הנסיבות בכל מקרה ומקרה, ולא אימוץ כלל קטגורי שאינו מתאים לתכלית הראייתית שביסוד תפיסת חומר מחשב.

מנגד, אין לראות בתפיסת טלפון נייד אמצעי שניתן להותירו על כנו ללא מגבלת זמן כאשר אין ביכולתה של המשטרה לחדור לחומר המחשב האצור בו. על ביהמ"ש לאזן כראוי בין מכלול השיקולים הרלוונטיים, ובכלל זה פרק הזמן שחלף מאז התפיסה; המאמצים שננקטו בפועל לצורך חדירה לחומר המחשב; קיומה ועוצמתה של תשתית ראייתית נוספת; והאופן שבו התקדמה החקירה בכללותה. למשל, מקום בו חדירה לחומר המחשב מהווה את פעולת החקירה היחידה שנותרה לביצוע, לא יהא זה סביר להאריך את תוקף ההחזקה בטלפון "לנצח", עד שתצלח הפעולה הטכנולוגית המבוקשת. קיים נגד המבקש חשד סביר לעבירות המיוחסות לו בפרשה. נגד המבקש קיימת תשתית ראייתית המצדיקה את המשך תפיסת הרכוש. לצד זאת, המשיבה סבורה כי ייתכן ובטלפון יתגלו ראיות נוספות, לרבות ראיות למעורבותו האקטיבית של המבקש, יחד עם אחיו, בעבירות המיוחסות להם. הבקשה להארכת תוקף ההחזקה בטלפון הנייד, הגם כי הוגשה באיחור וחרף העובדה כי המשיבה טרם חדרה לחומרי המחשב בטלפון באמצעות הכלים העומדים לרשותה – בדין יסודה. יש לאפשר למבקשת תקופת תפיסה נוספת של 180 ימים, במהלכה יימשכו המאמצים לפרוק את הטלפון.