זייפן שהורשע בזיוף שטרות כסף יפצה את בנק ישראל גם על הפרת זכות היוצרים בשטרות שזייף (פסק-דין, שלום י-ם, השופטת מיקה בנקי, 17.11.2025):

העובדות: תביעה אזרחית כספית נגררת לפלילים, לאחר הרשעת הנתבע בזיוף שטרות כסף ושימוש בהם. התובע, בנק ישראל, הוא בעל זכות היוצרים בשטרות הכסף שהוא מדפיס ומפיץ בישראל. הנתבע הורשע, לפי הודאתו [ת"פ 37293-06-18] בזיוף והחזקת חומר לזיוף שטרי כסף וכן בשימוש במסמך מזויף בנסיבות מחמירות. הבנק הגיש תביעה נגררת לפלילים לפי סעיף 77 לחוק בתי המשפט, לפיצוי ללא הוכחת נזק לפי חוק זכות יוצרים, התשס"ח-2007, בטענה כי הנתבע הפר את זכות היוצרים בשטרות שזייף.

נפסק: תביעה להפרת זכות יוצרים בשל זיוף שטרי כסף אינה בהכרח התביעה ה'טבעית' או המיטבית בנסיבות של עבירת זיוף כסף. ספק אם המחוקק סבר שחוק זכות יוצרים אכן ישמש לתביעה כזו. עם זאת, אין בכך כדי לשלול כלי חוקי זה העומד גם לרשות התובע. אחד מתפקידי בנק ישראל הוא הנפקת מטבעות והסדרת מערכת המזומנים במשק. לפי חוק בנק ישראל, הסמכות הבלעדית להנפקת שטרות כסף היא לבנק. זכויות הקניין הרוחני בשטרות, לרבות זכות היוצרים בעבודת העיצוב, הן בבעלות מלאה של הבנק, לפי הסכם התקשרות עליו חתם עם מעצבת השטרות. לנתבע לא הותר להעתיק, לזייף ולהשתמש בשטרות המזויפים והוא הורשע בהתאם. מכאן שהנתבע הפר זכות יוצרים, כאמור בסעיף 47(א) בחוק זכות יוצרים. הנתבע זייף מאות שטרות כסף בערכים של 200 ₪, 100 ₪ ו-50 ₪. פרק הזמן בו נעשתה פעולת הזיוף נמשך כחצי שנה אך אין לדעת מה משך הזמן שבו הסתובבו (ואולי עוד יסתובבו) אותם שטרות מזויפים שלא נתפסו. חומרת ההפרה והנזק שנגרם במישור הפרת זכות היוצרים (להבדיל מהמישור הציבורי-כלכלי) הם לא מבוטלים. אין בקיומו של נזק משקי 'מובהק' יותר ורחב יותר כדי לכחד מזכות הבנק לתבוע את הנתבע לפיצוי ללא הוכחת נזק בשל הפרת זכות היוצרים כשלעצמה, ולצידה עומד הצורך ההרתעתי הגלום בפיצוי כאמור גם במישור הצר יותר של הפרת זכות יוצרים.

סעיף 56(ג) לחוק זכות יוצרים קובע שיראו הפרות המתבצעות במסכת אחת של מעשים כהפרה אחת. כל צד של שטר הוא יצירה נפרדת שהיא מושא לזכות יוצרים נפרדת. בשטרות כסף ההפרה ה'כפולה' של שני צידי השטר מלמדת על חומרה יתרה היוצרת את העבירה הפלילית של זיוף שטר כסף על כל משמעויותיו. אומנם נכון הוא שהעתקת כל יצירה של צד-שטר כשלעצמה היא העתקה מפרה, אך בלעדי העתקת הצד השני לא יהיה בענייננו זיוף שטרות שהוא מהות העבירה שבגינה הוגשה התביעה הנגררת. לצד זאת, עניינה של התביעה הוא הפרת זכות היוצרים בכל יצירה, ולא רק זיוף השטר כיחידת-מטבע. יש לפרש את הוראת סעיף 56(ג) בחוק כך שכל צד של שטר הוא יצירה בפני עצמו שהזכות בה הופרה. ההדפסה של השטרות במספר רב של עותקים ומכירתם ללקוחות השונים היא ה'מסכת האחת' שתיכלל בסעיף 56(ג) בחוק. בין אם יוערך מספר ההפרות לפי 6 יצירות של צדי השטרות ובין אם לפי 3 סוגי שטרות - שיעור הפיצוי הכולל בו יש לחייב את הנתבע לפצות את התובע עומד בשני המקרים על סך של 240,000 ש"ח, וכן הוצאות בסך 25,000 ש"ח.