חשוד המסרב למסור את הסיסמה לטלפון שלו, אל יתמה על כך שביהמ"ש לא ממהר להשיב לו אותו (החלטה, שלום י-ם, השופט אופיר טישלר, 17.11.2025):

העובדות: בקשת המבקש להשיב לו את הטלפון שתפסה המשטרה במהלך חקירתו. המשיבה לא הצליחה לחדור לטלפון, מאחר שהמבקש סירב למסור את סיסמת הכניסה אליו. המבקש טען כי אין עוד צורך ראייתי במכשיר; לא הוגשה בקשה לחילוט שלו; וכי גוברת זכותו הקניינית. המשיבה התנגדה להשיב את התפוס וטענה, בין היתר, שסירוב המבקש למסור את קוד הכניסה למכשיר מעכב אמנם את האפשרות להשיג ראיות, אך ייתכן שתחול התפתחות טכנולוגית שתאפשר זאת.

נפסק: במידע האצור בטלפון שמחזיקה המשטרה טמון פוטנציאל ראייתי ממשי. יש ממש בטענה כי ככל שניתן יהיה לחדור למכשיר הטלפון עשוי להימצא בו חומר שישמש ראיה במשפט. מאידך, מסירת הטלפון לידי המבקש עלולה להביא להעלמת ראיות. יש לאזן בין זכותו הקניינית של המבקש, המשמעות הרבה שנודעת לטלפון נייד בימים אלה, חלוף הזמן מאז הגשת האישום, והתכלית הראייתית בהנחה הסבירה שהמידע בטלפון עשוי לשמש ראיה במשפט פלילי. היכן שהמבקש סירב למסור את הקוד הסודי לפתיחת הטלפון, לצורך חיפוש בו בהתאם לצו חיפוש, הנטל על כתפיו להוכיח כי איזון השיקולים המצדיק את השבת הטלפון אליו הוא כבד יותר. גם אם תתקבל הדעה שחשוד רשאי לסרב לשתף פעולה בפתיחת הטלפון שלו, שביהמ"ש יכול לזקוף לחובתו את הסירוב.

יש מי שסבורים כי אי מסירת הקוד הסודי יוצרת מעין השתק של בעל הטלפון מלטעון להשבתו [ה"ת 44971-12-21]. מסקנה זו מתבססת על הכלל של "לא ייצא חוטא נשכר". חשוד המסרב למסור את הסיסמה לטלפון שלו, ביודעו שבכך הוא מסכל את החקירה, אל יתמה על כך שביהמ"ש לא ממהר להשיב לו את המכשיר. מאמצי המשטרה לפרוץ למכשיר עדיין נמשכים. בהינתן קצב ההתפתחות הטכנולוגית לא מן הנמנע כי בעוד זמן לא רב ניתן יהיה לחדור למכשיר הטלפון גם ללא סיסמה. יש לאפשר את המשך ההחזקה בטלפון ולדחות את הבקשה להשבתו לידי המבקש. אשר לטענת המבקש כי לפי סעיף 32 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], תשכ"ט-1969, ניתן להחזיק במכשיר לפרק זמן של 30 יום, הרי לפי סעיף 32(ב1) לפקודה, זו אינה חלה על טלפונים סלולריים, משום שהסעיף חל רק על תפוס שניתן להפרידו מחומר מחשב. הפרדה כזו אינה אפשרית במכשיר טלפון נייד.