דחיית בקשת אמזון לכפור בסמכות ביהמ"ש לדון בבקשה לייצוגית נגדה (החלטה, מחוזי מרכז-לוד, השופטת כרמית בן אליעזר, 8.10.2025):

העובדות: בקשת המשיבות לכפור בסמכות ביהמ"ש לדון בהליך. המבקשים הגישו בקשה לאשר תביעה כייצוגית נגד המשיבה 1 (אמזון) ו-2 (אמזון שירותים). בבקשת האישור המבקשים טענו כי המשיבות מפעילות את האתר Amazon.com, המספק גם שירותים בתשלום (לרבות Amazon Prime והשירות Amazon Prime Video). המבקשים טענו, בין היתר, כי ממשק המשתמש של המשיבות נועד להטעות צרכנים כדי לגרום להם לרכוש  את השירותים לעיל ללא צורך, וכן כי הן מערימות קשיים על מי שמבקש להתנתק מהשירותים. בבקשת הכפירה טענו המשיבות, בין היתר, כי טענות המבקשים מתייחסות רק למשתמשים ישראליים שציינו כתובת למשלוח בארה"ב, וכי המבקשים לא הציגו ראשית ראייה לכך שאמזון פריים מוצע למשתמשים ישראלים שציינו כתובת משלוח בישראל. המשיבות טענו עוד כי המסד העובדתי של בקשת האישור רעוע, וכי לפי התנאים הכלליים הדין החל על כל סכסוך בין הצדדים יהיה דין מדינת וושינגטון.

נפסק: בקשת הכפירה נדחתה. בעל דין המבקש להמציא כתב טענות מחוץ לתחום נדרש לצלוח 3 משוכות עיקריות: עליו להוכיח כי קיימת עילת המצאה; עליו להוכיח כי עומדת לו עילת תביעה; ועליו להניח את דעת ביהמ"ש כי ביהמ"ש בישראל הוא הפורום הנאות לדון בתביעה. בקשת האישור הוגשה בשל שתי הטעיות נטענות מרכזיות: הטעיה של הצרכן הישראלי לרכוש את שירות פריים, כשאינו מעוניין בכך, כשהמבקש מייצג את הקבוצה לעילה זו; והטעיה של הצרכן הישראלי לרכוש שירות פריים, מקום בו ביקש לרכוש שירות פריים וידאו, כשהמבקשת מייצגת את הקבוצה לעניין עילה זו. טענת המשיבות כי כלל אינן מציעות את השירות פריים לצרכנים ישראלים המוסרים כתובת משלוח בארץ היא טענה עובדתית השנויה במחלוקת בין הצדדים. המשיבות לא הגישו תצהיר ולא הניחו תשתית לבסס את הטענה. די בתשתית שהניחו המבקשים כדי לעמוד בנטל המוטל עליהם בשלב זה, ולכל הפחות עובר הנטל למשיבה להביא ראיות התומכות בטענה העובדתית עליה היא מבקשת לבסס את טיעוניה להדיפת המצאת בקשת האישור. 

יסוד נוסף בטיעוני המשיבות הוא הטענה כי הדין החל על המחלוקת הוא הדין האמריקאי. יש לקבל את טענת המשיבות כי עוד בטרם יידרש ביהמ"ש לשאלה מהו הדין החל בהתאם לתנאי השימוש, יש לבחון מה הדין החל בהתאם לכללי ברירת הדין ה"רגילים". הטענה המרכזית עליה ביססו המבקשים את בקשת האישור היא טענת ההטעיה, בניגוד לחוק הגנת הצרכן, ומכאן שמדובר בעילה נזיקית, כך שלפי כללי ברירת הדין ככלל יחול דין מקום ביצוע העוולה. בעניין אגודה [רע"א 6992/22] נקבע כי לפי כללי ברירת הדין בישראל, יחול הדין הישראלי על הצגת מידע בפני לקוח במרחב המקוון בהתקיים אחת משתי חלופות: 1. הגלישה באתר היא ב"אתר ישראלי"; 2. ביחס לתאגיד בינלאומי המקיים פעילות בישראל, הגלישה באתר היא מ-IP ישראלי. יישום דברים אלה מוביל למסקנה כי הדין החל הוא הדין הישראלי. אמזון מפעילה באתר שלה תצורת אתר ישראלי, בו מתאפשרת רכישת כלל שירותי אמזון, לרבות רכישה מקוונת של מוצרים המתבצעת מישראל, וכן שירות streaming (פריים וידאו) המאפשר צפייה בתכנים מישראל, באמצעות ממשק בעברית, ותוך מתן אפשרות לשלם בשקלים [עניין ברק - ת"צ 12859-12-19].

בקשת האישור מלמדת כי המבקשים גלשו בתצורת אתר ישראלי. עצם העובדה שהמשיבות מפעילות תצורת אתר ישראלי מקימה חזקה כי מדובר בתאגיד שיש לו "פעילות בישראל", חזקה שלפחות בשלב זה לא סתרו המשיבות. גם טענת המבקשים כי גלשו ממחשב בעל כתובת IP ישראלית לא הוכחשה ולא נסתרה. בהתאם להלכת אגודה יש לראות את המשיבות כבעלות פעילות בישראל, ויש לקבוע כי מקום ביצוע העוולה הוא במקום בו נקלטו המצגים והמידע השיווקי שהציגו המשיבות באתר, דהיינו בישראל. בהינתן כי המבקשים גלשו בתצורת אתר ישראלי, וגם מדובר בתאגיד בינלאומי המקיים פעילות בישראל והמבקשים גלשו באתר מ-IP ישראלי, הרי שעל פי כללי ברירת הדין כפי שעוצבו גם בפס"ד אגודה, חל הדין הישראלי. 

הנטל להוכחת עילת תביעה לשלב זה הוא נטל קל למדי, כך שעל המבקשים להראות כי תביעתם מעוררת שאלה רצינית שאינה תביעת סרק. המבקשים עמדו בנטל זה. בהינתן שהדין החל הוא הדין הישראלי, נראה כי מתקיימות גם מספר עילות המצאה, לרבות זו שבתקנה 166(4א) לתקנות סדר הדין ("התובענה מבוססת על מעשה או על מחדל שאירע בתחום המדינה"). לעניין נאותות הפורום, יישום המבחנים בנושא מוביל למסקנה כי ביהמ"ש בישראל הוא הפורום הנאות לדון בבקשת האישור. יש גם לדחות את טענת המשיבה 1 להיעדר יריבות בעת זו.