דרישת מעסיק להפעיל מצלמת אינטרנט מהבית בכל זמן העבודה היא בניגוד לחוק הגנת הפרטיות (פסק-דין, אזורי לעבודה ב"ש, השופט יעקב אזולאי, 20.10.2025):
העובדות: תביעה שעילתה בחוק עבודת נשים ובחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, שבמרכזה טענת התובעת כי מעת שהודיעה למעסיקתה על דבר הריונה, החלה השתלשלות אירועים שהובילה להתפטרותה בדין מפוטר, בתוך התקופה המוגנת. התובעת הועסקה כמנהלת צוות אנגלית בנתבעת, חברת אונליין גלובלית המבצעת בדיקות התאמה למעוניינים להגר לקנדה. בין היתר העלתה התובעת טענות מתחום הפרטיות.
נפסק: קיים דופי בדרך שבה בחרו הצדדים להתנהל אל מול הקשיים העובדתיים שהעמידה המציאות בפניהם. כל אחד בחר להתבצר בעמדותיו ולמלא את מלוא מרחב העבודה בעמידה עיקשת על עקרונות והתנהלות המונעת מתחושות גאווה, חשדנות ופחד, כך שסיום יחסי העבודה סימן במידה רבה את התוצאה שאליה הובילו הצדדים במשותף. על אף שהתנהלות הנתבעת לא חפה מביקורת, סירוב התובעת להיענות לתפקידים ממשיים שהוצעו לה הקשה על המשך העסקתה, והוביל למשחק "סכום אפס" שבו רצונה העיקש להחזיק במשרה ניהולית עמד במסלול התנגשות עם האינטרס של הנתבעת להשאת רווחיה, ולחילופין לסגירת דסק אנגלית לנוכח רווחיו הנמוכים, או לבצע שינויים באיוש משרות כפי שמקנה הפררוגטיבה הניהולית שלה, כמו גם כפי שמאפשר לה ההסכם בין הצדדים.
בשל מגבלות התקהלות התובעת קיבלה תחילה אישור לעבודה מהבית, אך בעקבות פניות האיש הטכני למנכ"ל, לפיהן התובעת מערימה קשיים ולא מאפשרת לספק לה תמיכה יעילה ומהירה מרחוק, אלא מעוניינת בהנחיות בלבד לפתרון התקלה הקיימת בקישור הדרוש לביצוע שיחות ללקוחות, הוחלט להורות לתובעת להגיע לעבודה במשרדי החברה. העבודה מהבית חייבה חיבור wifi, והיתה כרוכה בחובת עבודה עם מצלמת אינטרנט במהלך כל זמן העבודה וכן בהתקנת תוכנת שליטה מרחוק מסוג "Anydesk" במחשב הביתי לשם פתרון בעיות טכניות. התובעת סירבה להתקנת התוכנה לשליטה מרחוק במחשב האישי בביתה מהסיבה ששמור בו מידע אישי ומשפטי בעניינה וכן סירבה להדלקת מצלמת האינטרנט הביתית בזמן עבודתה, מטעמי פרטיות.
בידי הנתבעת נתון אמנם המנדט להחליט האם לאשר לתובעת עבודה מהבית, אם לאו, אולם מנדט זה כפוף לדרישות הסבירות, המידתיות, ההגינות ותום הלב. התנאים שהציבה הנתבעת כתנאי לעבודת התובעת מהבית נשאו אופי מחמיר ונוקשה. התקנת תוכנה לשליטה מרחוק לשם פתרון בעיות טכניות היא אומנם דבר שכיח, אך לנוכח יחסי האמון המעורערים בין הצדדים דומה כי הצבת מצלמה שתכליתה תיעוד מהלכיה של התובעת בכל רגע נתון חורג מזכותו הלגיטימית של המעסיק לנהל את ענייני העובד. תוכנת Anydesk, שמאפשרת גישה בלתי מנוהלת להתחברות למחשב הנשלט, ללא צורך באישור מהצד השני, נדמית כפולשנית יתר על הנדרש. היה בכוחה של הנתבעת לנסות לסייע לתובעת טלפונית. דרישת הנתבעת להפעלת מצלמת אינטרנט מהבית משך כל זמן העבודה אינה עומדת בקנה אחד עם הוראות חוק הגנת הפרטיות [עניין אלקנר - ע"ע 41179-01-24].
הצבת מצלמות במקום העבודה מעוררת דילמות מהותיות לעניין הזכות לפרטיות של העובד אל מול צרכי המעסיק וזכות הקניין שלו, שנבחנות בהתאם למבחני עזר, כגון: תום לב, סבירות ומידתיות. אולם, בכל הנוגע לעבודה מהבית, אין כל מקום לשאלה נוכח סעיף 2(3) לחוק הגנת הפרטיות, שקובע מפורשות כי בצילום אדם כשהוא ברשות היחיד יש כדי פגיעה בפרטיותו. גבולות ה-Frame של מצלמת אינטרנט ביתית אומנם מצומצמים, אך כאשר הדרישה היא להפעלתה משך כל זמן העבודה, ולא לפרק זמן ספציפי ולצורך מוגדר (כגון שיחת זום), הרי שיש לראות בה כעומדת בסתירה לדין ומשום פגיעה בפרטיות. סירוב התובעת להדלקת מצלמת האינטרנט במהלך עבודתה בבית – בדין הוא. עבודה מהבית יוצרת מעין מובלעת של מקום העבודה בתוך מרחב חייו הפרטיים של העובד. על אף שהוראות חוקי העבודה חלות בהתאמה גם במרחב זה, יש לזכור כי ביתו של אדם נותר מבצרו, ויש להקפיד ולשמור על גבולות ברורים תוך קיום דרכי גישה מוסדרים ומתואמים בין צרכי העבודה לזכות העובד לפרטיות.
ככל שדרישות הנתבעת לעבודה מהבית נבעו משיקולי ניטור ופיקוח על ביצועי המכירות של התובעת ועל שעות עבודתה, הרי שקיימים אמצעים טכנולוגיים חלופיים לעשות זאת מבלי שהתובעת תיאלץ לפתוח את צוהר המצלמה למרחב הפרטי של ביתה, כגון: בקשה לרישום דו"ח משימות יומי או ניתוח מדד של יחס המרה של לידים למכירות בפועל. בהירות ושקיפות מצד הנתבעת לעניין כלים טכנולוגיים לגיטימיים ומקובלים לניטור הישגיה של התובעת בזמן עבודתה מהבית, לצד מסירת הודעת מדיניות כנדרש, ייתכן והיו עשויים למתן את היחס המנוכר והחשדני בין הצדדים ולעודד את התובעת להגיע להישגים טובים. יחד עם זאת, התנהלות התובעת אינה חפה מפגמים. הבעיה הטכנית בהתחברות לחייגן השיחות הייתה ידועה לתובעת והיה מצופה ממנה לגלות אחריות אישית ולבקש פתרון תכליתי אחר לבעיה, כגון הגעה למשרד עם המחשב האישי לשם תיקון הבעיה באופן שלא מצריך התקנת תוכנה לשליטה מרחוק.
הנתבעת לא הייתה מעוניינת בהמשך העסקתה של התובעת בשל שיקולים מקצועיים, ולא על רקע הריונה או הורותה. לצד התנהלותם של הצדדים, הרי שבליבת החלטתה של התובעת להביא מיוזמתה את יחסי העבודה לסיומם עמדה מחויבותה לבנה הפעוט ועל כן יש לראות בהתפטרותה כפיטורים לפי סעיף 7(א) לחוק פיצויי פיטורים. על אף שהחלטת התובעת להתפטר נבעה מהצורך לטפל בבנה, והייתה כרוכה בהתנהלות בלתי ראויה כעובדת, לרבות סירוב לקבל מרות בחלקים שונים, הנתבעת פעלה בחוסר תום לב כלפי התובעת ובאופן שנועד להתגבר על החלטת הממונה על חוק עבודת נשים. הנתבעת תפצה את התובעת בפיצוי ללא הוכחת נזק בהתאם לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, בסך של 30,000 ₪, שכוללים בין היתר אובדן השתכרות וכן בשל הדרישה להתקנת מצלמה כתנאי לעבודה
מהבית.
התובעת טענה כי הנתבעת הפרה את חוק הגנת הפרטיות בכמה היבטים. טכנולוגיות הקשורות בניטור מידע, תקשורת ומצלמות מעקב מתפתחות בקצב מואץ, ומציבות אתגרים כבדי משקל ביחס למידע הנאסף במאגרי מידע וביחס לזכות לפרטיות במרחב היחסים שבין עובדים למעסיקיהם. תיקון 13 לחוק הגנת הפרטיות הוא נקודת ציון משמעותית בהקשר זה, אך מלאכת הרגולטור לא הושלמה. כמפורט בעניין אלקנר, נכון לעתה ביה"ד לעבודה אינו מוסמך לדון בתובענות מכוח חוק הגנת הפרטיות, וטוב יעשה המחוקק לו יתקן מצב זה בתכלית המהותית שעניינה הרחבת סמכותו של ביה"ד שהפכה לכורח מציאות, הן בהיבט של מתן סעדים חיוניים נדרשים מכוח החוק, והן מטעמי יעילות דיונית במניעת פיצול סעדים. אומנם, אין בידי ביה"ד הסמכות ליתן פיצוי מכוח חוק הגנת הפרטיות בגין הסעדים הנתבעים, אך לנוכח חשיבות הדיון במציאות הטכנולוגית העכשווית מצא ביה"ד להביע את עמדתו ברמה המהותית.
אין להתעלם מאי הנוחות שמעוררות מצלמות אבטחה במקום העבודה בהיבט זכותו של העובד לפרטיות, אך נקבע כי יש לאזן זכות זו מול זכות הקניין והמרחב הניהולי הלגיטימי העומדים לרשות המעסיק, שנועדו לשרת מטרות חשובות בהיבט הביטחוני, הארגוני והחברתי. סבירות, מידתיות, הגינות ותום הלב הם כלים ערכיים להשגת מלאכת איזון חשובה זו. המקומות בהן הציבה הנתבעת מצלמות אבטחה (מטבח ומסדרונות, חלל המכירות ומחלקת השיווק) אין בהן לפגוע בפרטיות התובעת באופן בלתי מידתי ובמידה העולה על הנדרש. מדובר במצלמה הצופה על פני המרחב הציבורי של חלל המכירות בו יושבים כלל הנציגים, ולא מכוונת על התובעת ספציפית. המטרות הנטענות לשמן הוצבו המצלמות: בטיחות, שמירה על רכוש יקר, פיקוח ובקרה על משמעת עובדים ואיכות השירות שניתן ללקוחות נכנסות בגדרי הפררוגטיבה הניהולית הלגיטימית העומדת לרשות הנתבעת ורלוונטיות להגשמתן. דבר המצלמות ומיקומן הגלוי והבולט היו ידועים לתובעת עוד מהיום הראשון לעבודתה, כך שיש להקל בדרישת היידוע כלפי הנתבעת. ממילא, המצלמות כוונו כלפי כלל המצויים באותו מרחב ולאו דווקא כלפי התובעת, והופעלו עובר לתחילת עבודת התובעת בנתבעת.
לעניין דרישת הנתבעת לקבל את סיסמאות המחשב המשמש את התובעת בעבודה: מעבר להוראה בהסכם העבודה, אין בהסכם העבודה כל התייחסות למדיניות הנתבעת ביחס לשימושים המותרים או האסורים במרחב הווירטואלי במקום העבודה. מעדות תובעת עולה כי היא הודיעה בתחילת עבודתה כי תשים סיסמה אישית במחשב שישמש אותה, וכי סירובה למסור את הסיסמה למחשב נבע משימושים אישיים שביצעה בו, לרבות תיבת דוא"ל אישית במסגרתה התכתבה עם ב"כ וכל שרצתה זה לבצע תהליך התנתקות (Log Out) על מנת למנוע כניסה לא מורשית מטעם המעסיקה לחשבונותיה. ככלל, יש לייחד את השימוש במרחב הווירטואלי במקום העבודה, כמו גם במרחב הזמן שבגינו מקבלת התובעת שכר, לצרכי העבודה ולא לצרכים אישיים. עם זאת, המועד שבו נדרשה התובעת למסור את הסיסמה למחשב וההשתלשלות שבאה בעקבותיה, אכן מעוררת תמיהה ועילה לביקורת כלפי הנתבעת בהיבטים של הגנה על הפרטיות, ובפרט לאור דברי התובעת כי היתה מוכנה למסור את הסיסמה אילו רק הייתה הנתבעת מאפשרת לה לבצע תהליך יציאה מסודר מהאתרים הרלוונטיים. אין בכך כדי להקנות סעד לנתבעת.