פיצוי של 160,000 ש"ח לחה"כ חילי טרופר על שיתוף סרטון מכפיש על אודותיו (פסק-דין, שלום ת"א, השופטת רונית פינצ'וק-אלט, 21.9.2025):

העובדות: תביעת לשון הרע. התובע הוא ח"כ מטעם מפלגת 'המחנה הממלכתי'. הנתבע 1 והנתבעת 2 פעילים ברשתות החברתיות בעניינים חברתיים ופוליטיים. הנתבע העלה ל"טיקטוק" סרטון בו הוא מדבר על התובע. עוד ביום הפרסום שלח התובע מכתב התראה לנתבע, בו דרש את הסרת הסרטון, משום שהוא פוגעני. בסמוך לאחר מכן הנתבע העלה שני סרטונים נוספים בהם חזר על עיקרי הדברים שאמר בסרטון הראשון. הנתבעת שיתפה את הסרטון בחשבון הטוויטר (X) שלה, ולאחר שפנה אליה ראש המטה של התובע בנושא, היא הוסיפה תגובה לשיתוף עם קישור לסרטון, ואף שיתפה את הסרטון בפייסבוק. בתביעתו התובע טען כי הפרסומים מייחסים לו אשמה קשה בכך שהם מציגים אותו כפדופיל שעליו לעמוד לדין ולהישלח למאסר, במטרה לפגוע בו, שעה שהדברים אינם אמת. הנתבע לא הגיש כתב הגנה וניתן נגדו פס"ד. הנתבעת טענה, בין היתר, כי מדובר בתביעת סרק שהוגשה משיקולים לא ענייניים ומתוך מטרה של ניגוח פוליטי.

נפסק: הסרטון שפרסם הנתבע הוא פרסום פוגעני המקים אחריות מכוח החוק. הוא כולל האשמות שקריות חמורות, כאילו התובע, חבר כנסת בהווה ואיש חינוך בעבר, הוא פדופיל שביצע את המעשים בקטינים ובקטינות. הנתבעת שיתפה את הסרטון בעמוד הפייסבוק שלה ובטוויטר, תוך שסיפקה לעוקביה בפרסום מטעמה קישור לפרסום הדיבה של הנתבע, ולכך הוסיפה כיתוב מטעמה. פרסום הסרטון על ידי הנתבעת נעשה עם סימני שאלה וסימני קריאה רבים, אליהם נוספו תהיות לכאורה בדבר אמיתות תוכן הפרסום, אולם אלה נועדו להגביר את עוצמת הפרסום והבולטות שלו, ולהוות אלמנט המסקרן, מגרה וממריץ את הקורא להיכנס ללינק ולראות בעצמו מהו אותו דבר שבגינו כה "הזדעזעה" הנתבעת. הנתבעת מבקשת להשתמש בסימני השאלה כפאסדה בניסיון להכשיר את הפרסום. מדובר בטענה מתחכמת ומיתממת, ולא ניתן לקבל אותה. העלאת סימני שאלה אינה מאיינת את האחריות עבור הפרסום המכפיש.

התובעת שיתפה את הסרטון המכפיש ואף טרחה לצרף לינק של הסרטון לטובת עוקביה. העובדה שלא התובעת צילמה את הסרטון אינה מאיינת את אחריותה עבור שיתופו [עניין שאול - רע"א 1239/19]. הפצת הסרטון על-ידי הנתבעת תרמה תרומה של ממש להפצתו ברבים ומתקיימים יסודות העוולה לפי סעיף 1 לחוק איסור לשון הרע. גם אלמנט הפרסום מתקיים שעה שהשיתופים של הסרטון יחד עם הפרסום של הנתבעת נעשו במדיה החברתית, ושלפני שהוסרו, כפי שהוכיח התובע, נחשפו לפרסומים אלפי אנשים. אין מדובר בהבעת דעה. הנתבעת שיתפה סרטון מכפיש במיוחד שאינו אלא עלילת דם מרושעת. אין מדובר בפרסום שנועד לעודד שיח ציבורי. הנתבעת גם לא נקטה באמצעים סבירים, או באמצעים כלשהם, כדי להיווכח אם האמור הסרטון הוא אמת והיא לא פרסמה את הדברים בתום לב. בהקשר זה של חוסר תוך ליבה של הנתבעת יש משמעות גם לכך שהנתבעת כבר כשלה בעבר בלשון הרע ובנסיבות דומות. 

העובדה שהתובע איש ציבור מגבירה את החשיפה של הפרסום הפוגעני כלפיו וגם מצדיקה מתן פיצוי בסכום גדול יותר. העובדה שהפרסום כולל האשמה במעשה פלילי, וכזה שברף גבוה ביותר ובזוי במיוחד, וכן בהצגת מעשה פילנטרופי יוצא דופן של התובע בתרומת כליה, כתשלום דמי שתיקה, בפרסום נרחב למדי, מצדיקים פיצוי ברף גבוה. האשמות אלה גם מטילות צל כבד על פועלו רב השנים של התובע בתחומי החינוך והחברה. יש לקבוע כפל פיצויים בשל כוונת זדון מצד הנתבעת. הנתבעת תפצה את התובע ב-160,000 ש"ח וכן תישא בהוצאות בסך 12,000 ש"ח.