אין לקבל טענה כי "אלמלא רישום לא היו מתקבלות הודעות" (פסק-דין, תביעות קטנות ת"א, השופט מיכאל שמפל, 15.9.2025):
העובדות: התובע טען כי הנתבעת שלחה לו דברי פרסומת בניגוד לסעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982, במטרה לשכנע אותו להצטרף לשירותיה, ללא הסכמתו, על-אף שלעולם לא התעניין בשירותיה, ואף לאחר שביקש כי תסיר אותו מרשימת התפוצה. הנתבעת הכחישה את טענות התובע. לטענתה, התובע מסר לה ביוזמתו את פרטי ההתקשרות עמו, במסגרת רכישת מוצר או שירות, או לחילופין עת התעניין בשירותיה.
נפסק: התביעה התקבלה בחלקה. הנתבעת שיגרה לתובע כ-15 הודעות בעלות תוכן שיווקי, שמטרתן למשוך את הנמען להתקשרות עסקית עמה (עיסוקה בהכשרת תלמידים למסחר בשוק ההון). ההודעות הן "דבר פרסומת". הן נשלחו ממספרים שונים, חלקן במסרונים וחלקן בווטסאפ. היה על הנתבעת להציג אסמכתא, טופס הצטרפות או צילום דף נחיתה, או לכל הפחות אינדיקציה כלשהי להסכמת התובע לרישום לשירותי הנתבעת, כפי שטענה. הנתבעת לא עשתה כן. יש לדחות את הטענה הכללית לפיה "אלמלא רישום לא היו מתקבלות הודעות". הנתבעת לא הרימה את הנטל המוטל עליה להוכיח את הסכמת התובע. בין השיקולים לפסיקת הפיצוי המקסימלי לפי סעיף 30א ניתן למנות את היעדר הסכמתו של התובע והעובדה כי הודעות הווטסאפ לא ציינו כי מדובר בפרסומת. מאידך, מדובר בפרסום מסחרי שאינו פוגעני ואין מדובר במפרה סדרתית של החוק. הנתבעת תשלם לתובע סך כולל של 3,750 ₪ (250 ₪ עבור כל הודעת "ספאם" שנשלחה) וכן הוצאות בסך 750 ₪. ביהמ"ש לא התרשם כי התובע ביקש "לאגור" הודעות בחוסר תום-לב, במקום לפנות באופן מיידי בבקשת הסרה. התובע אינו צריך "לרדוף" אחרי הנתבעת לצורך הסרתו מרשימת התפוצה. די בכך שפנה לנתבעת בסמוך לתחילת קבלת ההודעות כדי לקבוע כי פעל בתום-לב.