פיצוי של חצי מיליון ש"ח בייצוגית ספאם נגד מסעדת "אנימאר" (פסק-דין, שלום ת"א, השופט עדי הדר, 2.9.2025):
העובדות: תביעה ייצוגית. התובעת טענה כי הנתבעת, המפעילה את מסעדת "אנימאר", שלחה לה ולחברי הקבוצה דברי פרסומת בניגוד להוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. התובעת טענה, בין היתר, כי הזמינה מקומות למסעדה באמצעות השירות "אונטופו", וכי לא נתבקשה לאשר קבלת דברי פרסומת משירות זה או מהנתבעת. הנתבעת טענה, בין היתר, כי אלמלא התובעת הזינה את כתובת הדוא"ל שלה ואישרה אקטיבית שהיא קראה ומסכימה לתנאי השימוש שהוצגו לה (הכוללים הסכמה מפורשת לדיוור), היא לא הייתה יכולה להשלים הזמנת שולחן במסעדה. ביום 18.1.2023 אישר ביהמ"ש את הסכמת הצדדים על אישור התובענה כייצוגית.
נפסק: לא עלה בידי הנתבעת להציג הסכמה מפורשת מראש של התובעת, או חברים בקבוצה, לקבלת הודעות פרסומיות ממנה. יש לדחות את הטענה כי הסכמה לתנאי השימוש של "אונטופו", הכוללים הסכמה לקבלת דואר פרסומי, היא הסכמה מפורשת מראש לקבלת פרסומת מהנתבעת. במדיניות הפרטיות של "אונטופו" נכתב מפורשות כי "לא נשתף את המידע האישי אודותיך עם צדדים שלישיים למטרות שיווק... ללא רשותך". התובעת קיבלה התחייבות ברורה ומפורשת מאונטופו כי פרטיה לא ישותפו עם צדדים שלישיים (לרבות הנתבעת) למטרות שיווק. מנכ"ל "אונטופו" העיד שהמידע שמקבלת אונטופו מהנרשמים באתר הוא סטטיסטי, לא שיווקי וכי המידע לא משמש לפרסומת, אלא אם כן לקוח אישר למסעדה שהוא מעונין להיות חבר מועדון או ברשימת דיוור שלה.
יתכן וניתן להסתמך על חוזה שירות, או תקנון, לעניין תחולת החריג לחובת מפרסם להצביע על הסכמה מפורשת מראש של נמען לקבל פרסומת, אך במקרה זה הנתבעת מסתמכת על הסכמה לתנאי שימוש באתר של גורם אחר, כאשר גם נוסח המסמך שפרסם אותו גורם אחר שולל במפורש שליחת פרסומת ללא רשות המשתמש. הסתמכות על הסכמה החבויה כביכול במעמקי תנאי שימוש של גורם אחר, ואף של הנתבעת, ככל שהתובעת הייתה מזמינה מקום במסעדה ישר מהנתבעת, אינה הסכמה מפורשת לקבל פרסומת. לא לחינם המחוקק בחר בסעיף 30א לחוק התקשורת לדרוש הסכמה "מפורשת" ולא הסכמה סתם כמו בדברי חקיקה אחרים הדורשים הסכמה בלבד. תוכן ההודעה עונה להגדרת "דבר פרסומת", מכיוון שמתוכן העדכון עולה שמטרתו לעודד רכישת שירותי המסעדה.
לא חל החריג בדבר משלוח דבר פרסומת על ידי עוסק לנמען הנמנה על רשימת לקוחותיו. התובעת והנמענים הנוספים מסרו את כתובתם המקוונת ל"אונטופו", ולא לנתבעת. מכאן שהנתבעת אינה עומדת בתנאי הראשון. ביהמ"ש דחה טענת הנתבעת כי שלחה הודעות למי שנרשמו כביכול ישירות אצלה. לגבי התנאי השני, ספק אם הכללת הסעיף בתנאי השימוש של "אונטופו" היא הודעה של "אונטופו" כי הפרטים שמסר הפונה ישמשו לצורך משלוח הודעת פרסומת על-ידי הנתבעת. גם אם ניתן יהיה לראות בסעיף בתקנון "אונטופו", הודעה "מודגשת" על הכוונה לשלוח דברי פרסומת, מי שמסר ההודעה לתובעת היא "אונטופו", ולא הנתבעת. החריג לפי סעיף 30א(ג) אינו מתקיים.
הנתבעת הפרה את חוק התקשורת כאשר לא עמדה בהוראות צורניות של ההודעות. אין בהודעה אזכור של המילה "פרסומת", אין ציון שם הנתבעת, אלא שם מסעדה, ואין כתובת ודרכי יצירת קשר. אין בעובדה שהדואר נשלח מכתובת הנתבעת כדי לסייע בעניין זה. לא היה מקום לציין את האפשרות למתן הודעת סירוב באנגלית ובנוסח מטעה. הנתבעת טענה כי התובעת היא תובעת סדרתית, שאינה תמת לב. הגשת תביעות מרובות אינה בהכרח חוסר תום לב. אם תתקבל הצעת הנתבעת לפיה מי שנפגע מקבלת הודעה פסולה, זכאי להגיש רק פעם בקשה לאישור תובענה ייצוגית, יהיה בכך בבחינת גורם מצנן שיסייע למפירי החוק, ללא עיגון בחוק להסדר זה, כגון המגבלה החלה על מגיש תביעה קטנה.
בית המשפט אמד את הפיצוי בסך של 50 ₪ לכל חבר בקבוצה. לפי עדות נציג WIX קבע ביהמ"ש שגודל הקבוצה הוא 13,000 נמענים. התובעת העריכה בבקשת האישור את מספר חברי הקבוצה בעשרת אלפים בלבד, ומכיוון שלא ביקשה לתקן כתב התביעה, היא מחויבת למספר חברי הקבוצה לפי בקשת האישור. הנתבעת תפצה את חברי הקבוצה ב-500,000 ₪. לא ניתן לאתר את חברי הקבוצה באופן קל ומהיר. ביהמ"ש הביא בחשבון הבדלים בין חברי הקבוצה ולכן קבע פיצוי ממוצע. הפיצוי ישולם לקרן וישמש להגנה על משתמשי המרשתת והטלפון, וכן למטרות הגנה על הפרטיות. נפסק גמול כולל של 110,000 ₪, מתוכו סך של 10,000 ₪ לתובעת, ולב"כ התובעת סך של 100,000 ש"ח. התובעת זכאית להחזר הוצאות בסך 42,643 ₪.