הפגיעה במשלח ידו של המשיב עלולה להיגרם גם ללא פרסום שמו המלוא ותמונתו (פסק-דין, מחוזי מרכז-לוד, השופט מוטי פירר, 10.9.2025):

העובדות: ערעור על פסק-דינו של ביהמ"ש השלום בפ"ת [ת"א 5038-06-21]. המשיב הוא נהג מונית והסיע גם ילדים עם צרכים מיוחדים למוסדות חינוך. המערערת היא אם לילדה בעלת צרכים מיוחדים. המשיב הסיע את בת המערערת ממוסד חינוכי לביתה. התפתח דין ודברים בין המשיב למערערת, שהמתינה לבואה של בתה, על רקע מחלוקת על כך שהבת אכלה במהלך הנסיעה. המשיב הגיש תביעת לשון הרע בשל שני פוסטים שפרסמה המערערת בפייסבוק בעקבות האירוע. המערערת הגישה תביעה לפיצוי כספי מהמשיב בשל האירוע.

ביהמ"ש קמא קבע כי שני הפרסומים של המערערת בפייסבוק הם לשון הרע, אף בהתעלם מהקללות והגידופים בגוף פרסום. אשר לתחולת הגנת אמת בפרסום, נפסק כי מדובר אמנם בפרסום בעל עניין ציבורי, אולם המערערת כשלה בלהוכיח כי מדובר בדברי אמת. יתר טענות המשיב, כמו גם טענות התביעה שכנגד, נדחו בהעדר הוכחות מספקות. ביהמ"ש קמא הורה למערערת לשלם למשיב פיצוי בסך 30,000 ש"ח, בתוספת הוצאות משפט של 6,600 ש"ח ושכ"ט עו"ד בסך 10,000 ש"ח. מכאן הערעור.

נפסק: אין לקבל את טענת המערערת כי סוגית הזיהוי נשמטה, לא נדונה ולא הוכרעה בפסק דינו של ביהמ"ש קמא. הדבר נדון והוכרע באופן מפורש. יסוד הפרסום מתקיים, לרבות זיהוי של המשיב במידה מספקת לצורך הקמת יסודות עוולת לשון הרע. מסקנה זו נסמכת על צירוף כלל הנתונים שנכללו בגוף הפרסום ובצילום שצורף לו: שמו הפרטי של המשיב, סוג הרכב, צבעו, מספר הרישוי ושמה של תחנת המוניות בה המשיב מועסק. בצילום הרכב ניתן אף להבחין בפרט זיהוי נוסף שהוא סורג ייחודי. העובדה שדבר הפרסום נודע למשיב והוא הגיש בשל כך את תביעתו מלמדת על כך שמישהו אכן זיהה אותו ויידע אותו בכך. הפגיעה האפשרית במשלח ידו של המשיב עלולה להיגרם גם מקום בו שם משפחתו ותמונת פניו אינם מפורסמים ואינם ידועים לציבור, שהרי די בכך שאדם המתקשר לתחנת המוניות בה מועסק המשיב יבקש שלא לשלוח אליו את נהג המונית הידוע כמי שמתנכל לילדים בעלי צרכים מיוחדים.

שמו של המשיב אינו צריך להיכלל במפורש בפרסום, ודי בכך שאדם סביר יוכל להבין במי מדובר. גרסאותיהם של הצדדים נשקלו ונבחנו על ידי ביהמ"ש קמא, שקבע על סמך אלו, ועל בסיס נטל ההוכחה המוטל על המערערת, כי היא לא הוכיחה את טענתה בדבר האמת בפרסום. ערכאת הערעור אינה מתערבת בקביעות עובדתיות ובשיקולי מהימנות שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית, אלא במקרים חריגים ונדירים, וזאת בשל יתרונה של הערכאה הדיונית בהתרשמות ישירה מהעדים. הערעור נדחה. המערערת תישא בהוצאות המשיב בסך 12,000 ש"ח.