אישור מקוון של תקנון הכולל הסכמה לקבלת פרסומות אינו עונה לדרישות חוק הספאם (החלטה, שלום ת"א, השופט ערן טאוסיג, 11.8.2025):
העובדות: בקשה לאשר תובענה ייצוגית בשל טענה למשלוח דברי פרסומת בניגוד לסעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. המשיבה 1 היא חברה העוסקת במכירת מוצרי הלבשה. המשיב 2 הוא בעל מניות ודירקטור יחיד בה. המשיב 3 הוא בנו של המשיב 2, ומנהל השיווק במשיבה. המשיבים דחו את טענות המבקש, שעיקרן בדברי פרסומת שנשלחו אליו למרות שלא השלים את הליך ההזמנה באתר המשיבה ולא הסכים לקבל דברי פרסומת ממנה. המשיבים טענו כי המבקש משתמש לרעה בהליך התביעה הייצוגית וכי הסכים לקבל דברי פרסומת.
נפסק: בקשת האישור נכנסת לגדר סעיף 3(א) לחוק תובענות ייצוגיות, שכן זו תביעה נגד "מפרסם" לפי סעיף 30א לחוק התקשורת (פרט 12 לתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות). דין בקשת האישור להתקבל, תוך שיש להורות על החלפת המבקש. המשיבה היא "מפרסם". ההודעות כוללות תוכן פרסומי והמשיבה שיגרה הודעות אלו למבקש בדרכים המנויות בסעיף 30א לחוק התקשורת. נטען כי בעת שהמבקש ביצע הזמנה בשנת 2021, הוא סימן V כי קרא והסכים לתקנון האתר. לא ברור אם ניתן היה להוסיף V, או להסירו, או שמא ה-V המסומן הופיע בקביעות. אין הלכה ברורה בשאלה אם סימון V של הסכמה לתקנון, הכולל הסכמה לקבלת דברי פרסומת, יכול להיחשב "הסכמה מפורשת" לצורך סעיף 30א(ב) לחוק התקשורת. הגישה הרווחת היא שאישור תקנון על דרך ההפניה אינו עונה לדרישות הסעיף [עניין שמילוביץ - ת"צ 1380-02-22; עניין שחר - ת"צ 18220-12-22].
אף ביהמ"ש סבור כי ככלל אישור מקוון של תקנון הכולל הסכמה לקבלת פרסומות אינו עונה לדרישת סעיף 30א(ב) לחוק. אישור מקוון של תקנון הכולל הסכמה לקבל דברי פרסומת, כשבשלב ביצוע פעולת האישור התקנון אינו פתוח (גם אם ביכולת הלקוח לפתוח אותו), ובמסך האישור אין התייחסות לתוכן התקנון, אינו יכול להיחשב להסכמה לעניין סעיף 30א(ב) לחוק. אין להניח כי כאשר התקנון אינו פתוח בפני הלקוח במועד האישור, שהלקוח מודע לאמור בתקנון לענין הסכמה לקבלת דיוור פרסומי. דרישה מעין זו מטילה נטל כבד מדי על הצרכן לדקדק בתנאיו של חוזה לעסקה פשוטה ומיידית, רק כדי להסיר את עול הפרסומת מראש, באופן שאינו מתיישב עם תכליתו הפרו־צרכנית של סעיף 30א לחוק התקשורת. ככלל, נדרש מעוסק לכלול בתהליך ביצוע ההזמנה אפשרות שהלקוח יסמן הסכמה לטקסט הכולל אישור מפורש לשליחת דברי פרסומת. אישר זאת הלקוח – יהיה העוסק רשאי לשלוח לו דברי פרסומת. לא אישר – יימנע העוסק מלעשות זאת. המשיבה הפרה את סעיף 30א לחוק התקשורת.
המקרה אינו נכנס לגדר החריג בסעיף 30א(ג) לחוק התקשורת. המשיבים לא צירפו לתשובתם את התקנון שאמור היה להוכיח כי נמסרה ללקוחות המשיבה הודעה שבכוונת העוסק לכלול אותם ברשימת התפוצה של דברי הפרסומת. ממילא, לא ניתן לראות באישור התקנון על דרך ההפניה משום מתן הודעה כנדרש לפי סעיף 30א(ג) לחוק התקשורת, שכן פעולה זו אינה מגשימה את תכלית היידוע. אף לא הוכח כי ללקוחות המשיבה ניתנה הזדמנות לסרב להיכלל ברשימת התפוצה קודם משלוח הדיוור הפרסומי, והם לא ניצלו אותה. קיימת גם אפשרות סבירה שייקבע שהמשיבים אחראים לכך שנוסח ההודעות שנשלחו לא עמד בחובה לציין את המילה "פרסומת". אין ממש בטענת המשיבים כי שליחת ההודעות למבקש לא יכולה להעיד על קיומה של קבוצה. בנסיבות בהן לפי מדיניותה המפרה של המשיבה, כל מי שהזמין אצלה בשנת 2021 נכנס לרשימת התפוצה, גם אם לא הסכים במפורש לקבל דיוור פרסומי, הרי שהמשיבים לא יכולים להיבנות מהטענה כי לא קיימת קבוצה או שאלות משותפות של עובדה או משפט.
עלה בידי המבקש להצביע על מקרים בהם הפרה המשיבה לכאורה את סעיף 30א לחוק התקשורת כלפיו, עת קיבל מהמשיבה הודעות פרסומות, חרף העובדה שלכאורה הוא מעולם לא הסכים לקבלת מסרונים פרסומיים. עם זאת, לפי סעיף 4(ב)(1) לחוק תובענות ייצוגיות, על המבקש להיות תובע ייצוגי להראות כי לכאורה נגרם לו נזק כתוצאה ממשלוח ההודעות. המבקש לא עמד בנטל זה. המבקש השתמש בכתובת דוא"ל הכוללת את שם המשיבה, שנועדה לדבריו לאפשר לו מיון אוטומטי של ההודעות בתיבה לתיקיות. המבקש ציפה לקבל את דברי הפרסומת ואולי אף היה מעוניין לקבלן; המבקש אישר כי מלבד הכתובת בה השתמש כדי להזמין, הוא פנה למשיבה מכתובת אחרת, דבר שעלול לגרום לקבלת הודעות פרסומיות נוספות, הפעם לכתובת הנוספת. המבקש לא פנה ב-2023 בבקשה להסיר את פרטיו מרשימת התפוצה, לא עשה שימוש בקישור "הסר" או ביקש להסיר את פרטיו טלפונית. הגם שאין מדובר באדם שמתעלם מדיוור פרסומי שנשלח אליו ללא הסכמתו, אלא באדם שלדבריו פועל מזה שנים כדי למגר את התופעה של משלוח הודעות הספאם, גם עובדה זו מצביעה לכל הפחות על היות המבקש אדיש לקבלת דברי פרסומת מהמשיבה.
המבקש צפה כי פעולותיו יגרמו למשלוח פרסומות מהמשיבה, הגם שלא נתן את הסכמתו לכך, ומשכך יש לקבוע כי לא נגרם לו נזק מקבלתן. יש להורות על החלפת המבקש בחבר קבוצה אחר. נוכח ההסדר הקבוע בסעיף 30א(ח) לחוק התקשורת, יש אפשרות סבירה כי יש למשיבים 2-3 אחריות אישית למשלוח דברי הפרסומת שנשלחו על־ידי המשיבה או מטעמה, ומשכך דין בקשת האישור להתקבל אף כנגדם. המשיבים יישאו בשכ"ט בא־כוח המבקש בגין טיפולו בתובענה עד לשלב זה, בסכום כולל של 12,000 ש"ח.