המסרונים ששלחו המלונות לאורחיהם הם שירותים באופיים ואינם דבר פרסומת (פסק-דין, מחוזי ת"א, השופטת הדס עובדיה):
העובדות: בקשה לאישור תובענה ייצוגית, בטענה להפרת סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. המבקש טען, בין היתר, כי לאחר הזמנת אירוח במלונות המשיבה ולאחר ביצוע check in במלונות, המשיבה שולחת מסרונים הכוללים פרסומות לשירותיה, תוך פגיעה בפרטיות הלקוחות ושימוש לא ראוי בפרטי הקשר שלהם ללא הסכמתם. המשיבה טענה, בין היתר, כי היא משקיעה משאבים רבים במערכות דיוור ובאינטגרציה בין מערכותיה, על מנת לעמוד בהוראות חוק התקשורת ולהבטיח כי דברי פרסומת משוגרים אך ורק לנמענים שהסכימו לכך. לטענתה, ההודעות שנשלחו אינן דבר פרסומת אלא הודעות שירות שנשלחות אך ורק ללקוחותיה שהזמינו באחד ממלונותיה, ונועדו לתת לאורחים מידע רלוונטי בעניין בית המלון המסוים שבו הם עומדים להתארח.
נפסק: לא עלה בידי המבקש להראות שיש אפשרות סבירה שהשאלות שמעוררת בקשת האישור יוכרעו לטובת הקבוצה. בפסיקה נקבע כי השאלה האם מסר מהווה "דבר פרסומת" תיענה בהתאם למטרת ההודעה, והיא חלה גם על מסרים שנועדו למשוך את הנמען להתקשר עם המפרסם באמצעות מסר עקיף ולא מפורש. המשיבה שלחה למבקש מעל 10 מסרונים. לאחר עיון בהודעות ששיגרה ללקוחות שהגיעו לממש את הזמנתם לחופשה באחד ממלונותיה; בשים לב לתוכנן, תכליתן בהקשר בו נשלחו, נמעניהם, עיתוי משלוח ההודעות, וכלל נסיבות העניין - לא ניתן לקבוע כי משלוח הודעות אלה למבקש ולאורחי המלון הן בבחינת הודעות המופצות באופן מסחרי, כדי לעודד רכישת מוצר או שירות נוספים, שנשלחו בניגוד להוראות החוק.
המשיבה פנתה אך לחלק מלקוחותיה, שבאו לנפוש באחד ממלונותיה, בזיקה לרישום הכניסה למלון המסוים בו בחרו להתארח, או למתן מידע על אפשרות לבצע רישום כניסה מוקדם למלון זה. לאחר שהאורח ביצע הזמנה באחד ממלונות המשיבה, נשלחה אליו הודעת אישור הזמנה הכוללת קישור לעמוד שבו מפורטים שירותי המלון. המשיבה לא שיגרה את המסרונים לכלל הלקוחות הרשומים אצלה. המסרונים האחרונים בסדרה נשלחו בזיקה לרישום היציאה מהמלון והתבקש בהם משוב על "חווית השירות". המרכיב הדומיננטי בתוכן ההודעות הוא אינפורמטיבי ושירותי, משנכלל בהן מידע על שירותי המלון הניתנים ללא תוספת תשלום ואמצעי התקשורת עם "צוות המלון" לקבלתם. חלק מהתוכן הנכלל במסרונים כולל גם מידע על שירותים בתשלום הניתנים על ידי המשיבה או בסביבתה. מידע נוסף זה כשהוא מרובד על המידע הנוגע למתקני ושירותי המלון המהווים חלק מהשירות עליו שילם הלקוח בהזמנת חדר במלון, שכולם ניתנים בעת האירוח במלון, בזיקה למועד ולמקום האירוח, נועדו ליצור "חווית שירות". בתמהיל בין סוגי המידע השונים שנמסרו במסרונים, מדובר במסרונים שהם בעיקרם שירותיים.
אמנם בפסיקת ביהמ"ש העליון פורש המונח "דבר פרסומת" פרשנות מרחיבה. עם זאת, בכך לא נשללה אפריורית כל תקשורת בין ספק השירות ללקוח, על השירות המסופק לו, שכיום עיקרה נעשה באמצעים דיגיטליים בשונה מבעבר, עת המסרים הועברו אך באמצעות הנחת חוברת מודפסת על שידה בחדר המלון. אחד התנאים בהגדרת "דבר פרסומת" היא כי המסר יופץ באופן מסחרי. הפסיקה פרשה תנאי זה כמתמקד לא במטרה המסחרית של ההודעה אלא בתפוצה המסחרית שלה. על המסר להישלח בתפוצה רחבה לקבוצה גדולה של נמענים על מנת להיחשב דבר פרסומת. יש לקבל את טענת המשיבה כי ההודעות נושא בקשת האישור לא הופצו באופן מסחרי ולכן גם מטעם זה אינן מהוות דבר פרסומת.
ההודעות ששלחה המשיבה הן הודעות שירות שנשלחו עקב הזמנות המבקש של שירותי האירוח במלונות המשיבה, כחלק ממתן השירות על-ידי המשיבה במרחב הלגיטימי של משלוח הודעות לאורח המלון. לא הוכחה אפשרות סבירה שיקבע כי במשלוח ההודעות נעשה שימוש בפרטים האישיים שמסר המבקש למטרה אחרת מזו של קבלת שירות האירוח במלון. הבקשה נדחתה. המבקש יישא בהוצאות המשיבה בסך 7,500 ש"ח.