פרטיות התובעת לא נפגעה כאשר צולמה מחטטת בשולחנה של עובדת אחרת (פסק-דין, אזורי לעבודה חיפה, השופטת דניה דרורי, 20.5.2025):
העובדות: התובעת עבדה בנתבעת 1 כמנהלת ספריה. עניין ההליך בטענותיה נגד החלטת הנתבעת 1 לנייד אותה מתפקידה. התובעת עתרה למתן צו שימנע את הניוד ואת הפגיעה במעמדה, בתנאי העבודה והשכר. בנוסף, התובעת העלתה טענות להתעמרות, ניהול מו"מ בחוסר תום לב, פגיעה בפרטיות ופרסום לשון הרע. בין היתר, התובעת טענה שהנתבעים פגעו בפרטיותה בכך שהציבו מצלמות סתר בחדרי העבודה בספרייה. הנתבעת אישרה שהותקנו מצלמות בחדר העבודה בו עובדות שתיים מעובדות הספרייה, שהתובעת ממונה על עבודתן.
נפסק: הזימון לשימוע נשלח לתובעת מטעמים עניינים וסבירים. הטענה לפיה הזימון נשלח מטעמים נקמניים ועל רקע התנכלות אישית נדחתה. נדחתה הטענה שהמכללה פעלה בחוסר תום לב בכך שהשהתה את פרסום החלטת הניוד. לא עלה בידי התובעת להוכיח התעמרות בעבודתה, והתביעה בעניין זה נדחתה. מהראיות עולה שהתובעת היא שפגעה בפרטיות של עובדת הכפופה לה. על אף הדברים שעולים מהסרטון, המשיכה התובעת להכחיש שחיטטה בחפציה של אותה עובדת. דין התביעה לפיצוי בשל פגיעה בפרטיות להידחות מחמת היעדר סמכות עניינית. תביעות מכח חוק הגנת הפרטיות אינן מצויות בסמכותם של בתי הדין לעבודה [ענין פרידמן - ע"ע 41179-01-24].
גם היתה לביה"ד סמכות לדון בתביעה, הרי שדינה היה להידחות גם לגופה. אירוע המצלמה תועד באמצעות מצלמה שתיעדה את הנעשה בסביבת העבודה של העובדת הכפופה לתובעת. העובדת העידה על הסכמתה לתיעוד זה בעקבות תלונה על פגיעה בפרטיותה וחיטוט בחפציה. סעיף 1 לחוק הגנת הפרטיות קובע איסור כללי על פגיעה בפרטיות "לא יפגע אדם בפרטיות של זולתו ללא הסכמתו". משניתנה הסכמת העובדת לתיעוד הנעשה בסביבת עבודתה המיידית, הרי שלא ניתן לומר שמדובר בפגיעה בפרטיות. מעשי התובעת באזור שולחן העבודה של העובדת ובפח האשפה הסמוך לשולחנה לא יכולים להיחשב ככאלה שנעשו באיזור שבו היתה יכולה לצפות לפרטיות.
גם אם יש בתיעוד הנעשה בשולחן העבודה של העובדת משום פגיעה בפרטיות עובדים אחרים הרשאים להיכנס לחדרה, הרי שפגיעה זו נעשתה בנסיבות שבהן חלה על המכללה חובה מוסרית ומקצועית לעשותה, על מנת לברר כהלכה את תלונת העובדת. למכללה קמה הגנה מכח סעיף 18(2)(ב) לחוק. הדעת אינה נוחה מכך שמצלמה מתעדת את הנעשה במקום עבודה והדבר עלול לפגוע בפרטיותם של מי מהעובדים. אלא שבמקרה כאן אין מחלוקת שניתנה הסכמה לכך שאיזור העבודה של העובדת תועד וצולם. התובעת פוסלת במומה שלה, לאחר שנתפסה מחטטת בחפצים אישיים של עובדת. התביעה בנושא לשון הרע נדחתה וכך גם התביעה למנוע את הניוד. התובע חויבה בהוצאות בסך 20,000 ש"ח.