הנתבעת זכאית להביע את דעתה ולצטט את דברי התובע מקבוצת הווטסאפ (פסק-דין, שלום י-ם, השופטת מרים קסלסי, 17.6.2025):

העובדות: בעלי הדין הם שכנים המסוכסכים ביניהם מזה מספר שנים. התובע הגיש תביעת לשון הרע בשל אמרות שרשמה הנתבעת במכתב, כתגובה לאמרות התובע בקבוצת ווטסאפ של ועדת הבטחון והקורונה ביישוב, שם התבטא בנוגע לדרך שלדעתו יש לנהוג בקשר עם נערי פנימייה חרדית המצויה ביישוב, בפרוץ מגפת הקורונה. הנתבעת טענה כי לא מדובר בלשון הרע על התובע, אלא שיתוף זיכרון והבעת דעה, וכי התביעה הוגשה בשיהוי, ורק בשל ההליכים המשפטיים הנוספים בין הצדדים. 

נפסק: התובע לא הוכיח את תפוצת המכתב. בהנחה שכל שמות האנשים הנקובים בנמענים קיבלו את המכתב, מדובר בכ-11 אנשים בלבד. דיבורו של התובע אכן אגרסיבי, יחד עם זאת הטענה של הנתבעת כי חששה שהתובע יפעיל כוח כלפי נערי הישיבה ולכן כתבה את מכתבה, אף היא לוקה בהפרזה. הגשת התביעה נועדה להוות מהלומה נגדית לזו של הנתבעת בתביעותיה הקודמות. התובע כתב על נערי הישיבה החרדית: "ברור שהם מגיעים מאזורים נגועים!". זו אמירה שריח גזענות נודף ממנה. מובן שנושא הקורונה וסכנת ההידבקות היו ענין ציבורי ראשון במעלה באותה תקופה, לא היה חיסון, אנשים נפטרו, והציבור נתקף בחרדה. היות והתובע שימש בהתנדבות בתפקיד ציבורי בועדת הביטחון והקורונה במושב, רשאית היתה הנתבעת להגיב לדבריו ולגנותם. הנתבעת ציטטה באופן מדויק את דברי התובע במכתבה ולאחר מכן הביעה דעתה. הנתבעת הביעה עמדתה ודרישתה לגנות את הנאמר ולסלק את התובע מתפקידו, בפני מספר מצומצם יחסית של אנשים שהיו אמונים על תפקידים שונים, שהיא חשבה שהם רלוונטיים. לנתבעת קמה הגנה לפי סעיף 15(4) לחוק איסור לשון הרע. התביעה נדחתה.