עצם השימוש בפלטפורמה מקוונת אינו הופך את המחלוקת ל"תביעת אינטרנט" (החלטה, שלום חיפה, הרשם בנימין בן סימון):

העובדות: בקשת הנתבע להעביר את התיק לביהמ"ש השלום בי-ם, מקום מגוריו ועסקו, מאחר שאין הסכם הקובע מקום שיפוט אחר, ובהיעדר כל זיקה אחרת של הסכסוך למחוז חיפה. המבקש טען כי אין לראות בתביעה כ"תביעת אינטרנט" לפי תקנה 7(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי. התובעות טענו כי יש לדחות את הבקשה, שכן עיקר התביעה מתבססת על פעילות פרסום עסקו של הנתבע באינטרנט.

נפסק: דין הבקשה להתקבל [עניין גרי - ת"צ 20073-12-22]. עיון בתביעה מעלה כי אמנם התובעות צירפו צילומי מסך מפרסומים מקוונים, אולם ליבת המחלוקת אינה בטיב הפרסום, אלא בטענות בדבר שימוש מסחרי מפר בשם עסקי, פגיעה בזכויות קניין רוחני והפרת סימן מסחר. מדובר בעילות מסחריות מובהקות שהיו מתקיימות גם לו השימוש היה נעשה באמצעות פלייר, שילוט חוצות או שיחה טלפונית. בפסיקה הודגש כי עצם השימוש בפלטפורמה מקוונת אינו הופך את המחלוקת ל"תביעת אינטרנט". יש לבחון האם האינטרנט הוא זירת הפעולה המהותית של הסכסוך, או רק אמצעי מקרי לביטויו. בנסיבות העניין, האינטרנט שימש ככלי עזר בלבד ולא כפלטפורמה מסחרית או פרסומית מהותית. גם אם היה מדובר בתביעת אינטרנט, הרי שלפי הסיפא של תקנה 7(ב), כשהתובע הוא "עוסק" כהגדרתו בחוק הגנת הצרכן – עליו להגיש את תביעתו במקום מגוריו או עסקו של הנתבע. המשיבות, בהיותן חברות מסחריות, עוסקות בתחום מסחרי. משכך, אף לפי טענתן שלהן ולו הייתה מתקבלת – חלה עליהן החובה להגיש את התביעה בירושלים.