הוצאות אישיות לעו"ד שהסתמכו על פסיקה בדויה - והאשימו את התוכנה והמתמחה (החלטה, שלום קריות, השופט צבי כוחן):

העובדות: בעת שביהמ"ש כתב את פסה"ד בהליך, התברר כי 5 מפסקי הדין עליהם הסתמכו ב"כ התובע 1 בסיכומיהם (מחצית מהאזכורים), אינם קיימים במאגרי המשפט. מדובר בהפניות לפס"ד של ביהמ"ש העליון, תוך ציטוט מכל אחד מהם. אין התאמה בין מספר ההליך, שמות הצדדים, התוכן, מראה המקום, והציטוטים אינם קיימים. ב"כ התובע 1 הסבירו כי המדובר בטעות בלתי מכוונת, תוך התנצלות על אי הנוחות והטעות. הם סברו כי מדובר בטעות טכנית או הטעיה של המערכת בה הם משתמשים במשרדם, וכן טענו כי מתמחה בדק את טיוטת הסיכומים.

נפסק: ביהמ"ש העליון קבע לאחרונה את הנורמה הנדרשת מהצדדים לדיון, שעה שמי מהם משתמש בכלי של בינה מלאכותית, הנגזרת מהנורמות הקיימות ב'עולם הישן'. ב"כ התובע 1 הודו בהפניות לפסיקה שאינה קיימת, ובאותה נשימה ממש, הפנו אצבע מאשימה לתוכנה בה השתמשו וכן במידת מה אל המתמחה העובד במשרדם. אין לקבל הסברים מעין אלה, שהרי מחובתו ומאחריותו המקצועית של עוה"ד המייצג, כי טרם ימסור כתב בי-דין אל ביהמ"ש, יבדוק אותו הן מהפן העובדתי והן מהפן המשפטי. במכלול נסיבות העניין יש להטיל סנקציה כספית. מבין כל החלופות שנמנו בפסיקת בג"ץ, זו "הרכה" יותר היא פסיקת הוצאות אישיות על ב"כ התובע, שישלמו אישית הוצאות לטובת אוצר המדינה בסך 3,000 ש"ח. הפסיקה הבדויה תימחק מסיכומי התובע 1.