הנתבע זכאי להביע את דעתו הסובייקטיבית בנוגע לשירות שקיבל מעורך הדין (פסק-דין, שלום י-ם, השופטת מרים קסלסי):

העובדות: תביעת לשון הרע. התובע הוא עו"ד. הנתבע הוא בנו של לקוח של התובע. התובע טיפל במשך שנים בהעברת זכויות בנכס מקרקעין ליורשים, לרבות אביו של הנתבע. הנתבע התקשר לתובע וביקש מידע על הטיפול, אך התובע סירב למסור לו מידע משום שאינו הלקוח, כי אם אביו. באותו היום הנתבע רשם בעמוד ביקורות של גוגל, על התובע כעו"ד: "אפס שירות גועל נפש". כשנה וחצי לאחר הפרסום שלח התובע מכתב התראה לנתבע, שהסיר את הפרסום בסמוך לכך. הנתבע טען כי זכותו להביע דעתו על השירות שקיבל מהתובע כשסירב לדבר איתו.

נפסק: דברי הנתבע בנוגע לתובע עונים להגדרת לשון הרע בחוק איסור לשון הרע , שכן הם עלולים לפגוע במשלוח ידו של התובע, במיוחד כאשר שירות ויחס אישי הם מרכיב משמעותי בשירות המשפטי שניתן על-ידי עורכי דין. פרסום במרחב הוירטואלי, באינטרנט, עונה על הגדרת "פרסום" בחוק. סעיף 15 לחוק מאפשר הגנה מפני תביעת לשון הרע, למי שפרסם דברים בתום לב באחת מהנסיבות המפורטות בסעיף. התובע מציע שירות משפטי לציבור, וגם אם אינו דמות ציבורית קלאסית, הרי שקיים ענין ציבורו בפרסום ביקורת על פועלו ועל עיסוקו. 

הנתבע סבר בתום לב כי בתור בנו של הלקוח הותיק, ומי שמתגורר בנכס ובעל אינטרס בו, הוא זכאי לקבל שירות מהתובע. לאפשרות שזה הלך הרוח של אדם מן הישוב, שאינו מעורה בדיני חסיון לקוח, הסכים גם התובע. לכן, משסירב התובע לתת לו שירות, מסיבה לכאורה מוצדקת, ובהנחה שהתובע נשאר אדיב והנתבע הוא זה שהתלהם, עדיין זכותו של הנתבע להביע את דעתו הסובייקטיבית בנוגע לשירות שקיבל. גם סירוב לתת שירות, הוא שירות, וכן רשאי הנתבע להביע את סלידתו האישית מהתנהגותו זו של התובע כלפיו. הציבור למד לתת משקל נמוך לתגובות כאלו, כמו ל"טוקבקים", מה עוד שבאתר אחר נכתבו שלוש ביקורות חיוביות ואחת ניטראלית. קמה לנתבע הגנה של הבעת דעה. התביעה נדחתה. התובע יישא בהוצאות הנתבע בסך 8,000 ש"ח.