עו"ד זוכתה מאישום משמעתי של איומים בשל הודעה ששלחה בווטסאפ לצד שכנגד (פסק-דין, מחוזי י-ם, השופט נמרוד פלקס):
העובדות: ערעור על פסק דינו של ביה"ד הארצי המשמעתי של לשכת עוה"ד [בד"א 25/24], שדחה את ערעור המערערת על פסק דינו של ביה"ד המשמעתי המחוזי של לשכת עוה"ד במחוז מרכז [בד"מ 19/22]. נגד המערערת הוגשה קובלנה משמעתית המייחסת לה עבירות משמעת שונות. המערערת ייצגה לקוח בהליכים נגד גרושתו (המתלוננת). התקיימה תכתובת ווטסאפ בין המערערת למתלוננת, שנטען לגביה כי המערערת נקטה בה בשפה לא הולמת. בדיון שהתקיים בביה"ד המחוזי, העיר ביה"ד שאולי יש לראות במעשי המערערת כאיום על המתלוננת והחליט על כך כאישום חדש שלא נזכר בפרטי כתב הקובלנה. ביה"ד המחוזי הרשיע את המערערת בכלל העבירות שיוחסו לה, לרבות בעבירת האיומים. המערערת ערערה לביה"ד הארצי בנוגע להרשעתה בעבירת האיומים, אך הערעור נדחה בדעת רוב. מכאן ערעור זה.
נפסק: יש לזכות את המערערת מהרשעתה בעבירת האיומים בתכתובת ה-WhatsApp. האיום שיוחס למערערת הוא המשפט: "אני הופכת את זה לתיק, שהגרוש שלך מקבל בו טיפול וי.איי.פי ועוד בחינם". השאלה היא האם יש לראות במשפט מעין זה משום איום אסור. בכלל 24 לכללי האתיקה נקבע כי "עורך דין לא ינקוט באיומים בפנותו לצד שכנגד, אך רשאי הוא (1) לפרט אמצעים אשר מרשו ינקוט למימוש זכויותיו; (2) להפנות את תשומת ליבו של הצד שכנגד להוראות כל דין". טיב האיום אינו מוגדר בכללי האתיקה, וכדי ליצוק תוכן למהותו של אותו איום אסור בדין המשמעתי, יש לפנות להוראות סעיף 192 בחוק העונשין.
עבירת האיומים היא עבירה התנהגותית, שלהתגבשות יסודותיה אין צורך להוכיח כי האיום אכן השיג את מטרת המאיים וכי ההפחדה או ההקנטה התממשה. די בפעולת האיום עצמה שנקלטה בחושיו של המאוים, אם בוצעה מתוך כוונה להפחיד או להקניט, כדי לגבש את העבירה. את שאלת התקיימותו של האיום יש לבחון לפי אמת מידה אוביקטיבית, לכן ספק אם יש בעדות המתלוננת בפני ביה"ד כדי להשפיע על השאלה.
ביה"ד המחוזי הסיק כי התקיים במערערת יסוד נפשי של מודעות כנדרש, היות והאיום המיוחס לה היה בכתב, באמצעות תכתובת ווסטאפ. ביה"ד הסיק כי "מטבע הדברים, לנקבלת היתה שהות לברור את מילותיה". המציאות היא כי הציבור הרחב נוהג להשתמש תדיר ובמהירות בתכתובת ברשתות החברתיות. ספק אם יש יסוד לקביעה החלטית כי אילו הייתה אומרת המערערת את שאמרה בשיחה בעל פה, לא הייתה נחשבת כבעלת המודעות הנדרשת לשם הרשעה בעבירת האיומים, אך עת העלתה את הדברים בווטסאפ, חזקה עליה שפעלה בשיקול דעת, המלמד על מודעותה. תכתובת הווטסאפ התקיימה בין המתלוננת למערערת כדו שיח, משך מספר דקות, שרב הדמיון בינו לבין דו-שיח בעל פה, להבדיל מכתיבת מכתב הנכתב ביישוב הדעת. ספק אם יש יסוד לקביעה כי התקיים במערערת היסוד הנפשי הנדרש לשם גיבוש עבירת האיומים.
ספק האם יש לראות באמירת המערערת משום איום אסור כלל. התראת עו"ד בווטסאפ לא תחשב כאיום מקום בו מתקיימים בה שני תנאים מצטברים: האחד, פירוט אמצעי שנוצר באופן ישיר וטבעי לצורך מימוש זכות מרשו של עוה"ד כלפי הצד שכנגד; האחר, היות האמצעי חוקי. פשיטא כי מתן שירות משפטי "VIP" חינם, הוא מעשה חוקי. מקום בו שירות זה ניתן לשם מימוש זכויות מרשו של עו"ד כלפי הצד שכנגד, הרי שאין בפירוט עובדה זו (עלות וטיב השירות) משום איום אסור. ספק אף האם ניתן לראות באמירה בדבר מערכת היחסים שבין עו"ד ללקוחו, המושמעת לצד שכנגד, משום פירוט אמצעי המקים איום אסור כלפי הצד שכנגד. יש לזכות את המערערת מעבירת האיומים בה הורשע.