"רונית הביביסטית" תפצה את מנהיגי המחאה על פגיעה בפרטיותם (פסק-דין, שלום ת"א, השופט גיא הימן):

העובדות: הנתבעת, 'אישיות-רשת' המזוהה בכינוי "רונית הביביסטית", העלתה (בחודש יולי 2023) שלושה פרסומים לחשבונה ב-"X" (טוויטר לשעבר), הכוללים את מספרי הטלפון הנייד של התובעים - פעילים מרכזיים במחאה נגד מדיניות הממשלה. הנתבעת דרבנה את קוראיה ליצור קשר עם התובעים, בשיחות ובהודעות, ולרכוש מהם מוצרים שונים (כגון ביצים, שמן, חיתולים, מגבונים, ועוד). התובעים הוטרדו קשות בעשרות ויותר שיחות טלפון והודעות. התובעים טענו לפגיעה בפרטיות ולהוצאת דיבה. 

נפסק: יש מקום לקבל את התביעה לפי עילותיה. הפרסומים פגעו בזכויות מן המעלה הראשונה: הזכות לפרטיות והזכות לשם טוב. הם עשו כן ללא כל צידוק ומתוך כוונה לפגוע בתובעים על רקע עמדותיהם. הם לא שירתו ענין לגיטימי כלשהו של הנתבעת או אינטרס של הציבור. הם לא העשירו את השיח הציבורי כי אם להפך. כל מהותם הייתה ליבוי מדון ושל איבה וגרימתה של הטרדה. באיזון, שמחייב המשפט הפרטי, יש לבכר הגנה על זכויות התובעים על פניו של חופש הביטוי של הנתבעת. אין מקום לקבל את הטענה כי התובעים הם "אנשי-ציבור" ובשל כך יש לראותם מי שוויתרו על זכויותיהם לפרטיות ולשם טוב. התובעים, ודאי, אינם "אנשי-ציבור" יותר מן הנתבעת. גם אם מי מהם נתן פומבי, במקומות אחרים, למספר-הטלפון שלו, הוא לא עשה כן במטרה לחשוף את עצמו להודעות של לעג ושל בוז, אף לא להטרדתו בדל"ת-אמותיו. 

אין התביעה נגועה בהיעדרו של תום-לב. יש מקום להבחין בין התנהלותה של הנתבעת, שפגעה בפרטיות התובעים שלא בקשר לעשייתם הפומבית, לבין קריאות של מי מהתובעים לפקוד את מעניהם של נבחרי-ציבור ופרנסיו ולמחות לפניהם על עמדותיהם. ממילא מיישם הדין כלים מן המשפט הציבורי להגנה על אנשי-הציבור הללו. היות שהפרסומים כבר הוסרו, אין צורך לצוות על הסרתם. ביהמ"ש אינו מוסמך לחייב אדם להתנצל על דברים שפרסם או להורות לו שלא לשוב ולפרסמם. סכומה של התביעה גבוה מדי ואינו הולם את אמות-המידה שבפסיקה. על הנתבעת לפצות כל אחד מהתובעים בגין הפגיעה בו ובגין הוצאות-ההליך בסך של כ-35 אלף שקלים.