הודעת הדוא"ל חוסה תחת ההגנה לפרסומי לשון הרע במהלך ניהול משפט (פסק-דין, שלום ת"א, השופט אלישי בן יצחק):

העובדות: הצדדים הם שכנים המתגוררים בבית משותף בת"א. בשנת 2019 הגישו הנתבעת ובעלה, יחד עם 6 תובעים נוספים, תביעה לפיצוי נגד התובע בשל חריגות בניה. לאורך אותה תביעה הגישו ששת התובעים הנוספים בקשות לדחיית התביעה בעניינם. כשהנתבעת הבינה שהתובע פועל על מנת לסיים את תביעת החריגות מול יתר הצדדים בתיק חריגות הבניה, פנתה הנתבעת מתוך כוונה להשפיע על החלטת אחת הדיירות (גבריאלי), בהודעת דוא"ל בה ניסתה לשכנע את גבריאלי שלא להגיע להסכם עם התובע בתיק חריגות הבניה. בתביעה זו טען התובע כי הודעת הדוא"ל היא לשון הרע. התובע נחשף להודעה באמצעות בקשה שהגישה הנתבעת בתיק חריגות הבניה. הנתבעת טענה להגנת סעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע.

נפסק: תחולת סעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע חלה על נושאי משרה שיפוטית או מעין שיפוטית לפי דין, אך לא רק, ותחולתו סוככת גם על בעלי דין, באי כוח הצדדים בהליך, או עדים. כדי שההגנה תחול, יש צורך להימנות על אחת מהקטגוריות שהסעיף חל עליהן. במקרה זה מדובר בלשון הרע שאמרה הנתבעת בהיותה צד להליך מול התובע, כאשר הדברים נשלחו מהנתבעת בהיותה צד, לצד ג' בהיותו חלק מהתיק. הדברים נאמרו במסגרת הליך שהתובע, הנתבעת וצד ג' היו צדדים באותו התיק. אין מקום לחרוג מדעת הרוב בהלכת חיר [רע"א 1104/07], לפיה החיסיון המוענק לפרסומי לשון הרע במהלך ניהול הליך שיפוטי, מכח סעיף 13(5) לחוק, הוא חסיון מוחלט. על אף דברי הנתבעת, שהצבתם לאור סעיף 1 לחוק איסור לשון הרע היה מוביל למסקנה שהדברים עולים כדי לשון הרע, וכן שליחת דוא"ל לצד ג' עולה כדי פרסום לפי סעיף 2 לחוק, הרי שעומדת לנתבעת ההגנה מכח סעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע ודין התביעה להידחות.