נדחתה בקשה למתן צו למניעת הטרדה מאיימת בשל פרסומים מקוונים (החלטה, שלום רחובות, השופט איתמר סיון):

העובדות: בקשה להוצאת צו למניעת הטרדה מאיימת, בשל סדרת פרסומים מטעם המשיב. בבקשה נטען כי בין הצדדים מתנהלת קובלנה פלילית וכי המשיב מפרסם עוד משנת 2018 פרסומים מבישים ומבזים בצורה אובססיבית למבקשת. המשיב סקר הליכים נוספים בין הצדדים, טען כי לא פנה למבקשת וכי היא חסומה בעמוד הפייסבוק שלו. 

נפסק: לא כל אי נוחות יכולה להביא להוצאת צו המגביל פעולותיו של פרט במדינה דמוקרטית. במקרה זה מדובר ב-18 פרסומים, כך שמבחינה כמותית, יכול וייקבע שמדובר בהטרדה. פרסומים אלו היו בתקופה של מספר חודשים, כך שיכול ולתכיפות תהא משמעות. תכיפות הפרסומים רלבנטית גם היא, שכן יש שוני בין מקרה בו מדובר בעשרות פרסומים במהלך מספר ימים אל מול פרסומים בודדים ביניהם חלף זמן ניכר. במקרה כאן, לא מדובר בתדירות גבוהה. מתוך 18 פרסומים ב-4 קיים תוכן מטריד. עם זאת, באשר לשלושה מתוכם, לא ברור אם ניתן לזהות את המבקשת. באשר לרביעי, ניתן להבין שמתכוון המשיב למבקשת. ספק אם ארבעה פרסומים הם מסה קריטית המצדיקה קביעה כי הם מהווים הטרדה. ברי כי מקום בו מתבקש איסור פרסום מסוים, או צו מניעה למנוע פרסום, יש לבחון שיקולים נוגדים, והמסגרת הדיונית של מקרים כגון דא אינם תחת ההליך של הטרדה. הזירה הטבעית, הראויה והנכונה לבחון מחלוקות אלו היא בדיני לשון הרע, בהם נקבעו בחוק ובפסיקה כללים שבאמצעותם ייעשה האיזון הראוי שיש לערוך. באשר לארבעת הפרסומים, הם אינם מהווים הם את אחד המקרים החריגים המאפשרים הוצאת צו. זאת, בשל שילוב מיעוט מספרי של הפרסומים, לגביהם נקבע שיש תוכן מטריד עם מיעוט נתוני הזיהוי שמובילים לקושי ראייתי לקבוע כי מדובר במבקשת באשר לכולי עלמא. הצו שהוצא בוטל.