העובדה כי ב"כ התובע מתמחה בלשון הרע אינה מבססת פערי כוחות בין הצדדים (החלטה, שלום נתניה, השופטת ליאת הר ציון):
העובדות: בקשת הנתבעים למחיקת התביעה על הסף, מהטעם שהיא תביעת השתקה ושימוש לרעה בהליכי משפט [עניין וקנין - רע"א 1954/24]. עניין ההליך במספר תביעות לשון הרע שאוחדו, אותן הגיש שוטר במשטרת ישראל בשל פרסומים מקוונים של הנתבעים נגדו. הנתבעים מצביעים על פערי כוח מובנים: התובע הוא שוטר במשטרת ישראל, יש לו נגישות רבה לייצוג משפטי ובכלל זה בא-כוחו המתמחה בתביעות מעין אלה, וזאת לעומת הנתבעים שהם אזרחים מן השורה. התובע טוען שהוא אדם פרטי ולו משאבים כמו לכל אחד אחר.
נפסק: הבקשה נדחתה בשלב זה. לא ניתן להכריע בשאלת פערי הכוחות כבר עתה. על פניו, ההתובע הוא אדם פרטי שהגיש תביעה על פגיעה בשמו הטוב כשוטר במשטרת ישראל. ספק אם לכך התכוון העליון כשהתייחס לגורמי כוח וממון. עם זאת, במהלך בירור התביעה ייתכן ויעלו פרטים אחרים שיהיה בהם להביא למסקנה אחרת. בשלב זה לא הובא יסוד ראייתי לביסוס הטענה. לזהות ב"כ תובע אין משמעות. עו"ד, מטבע הדברים, עשויים לפתח תחומי מומחיות ואין בכך כדי להצביע על פערי כוחות. בשלב זה גם לא ניתן לקבוע מסמרות עניין מטרת התובע בניהול ההליך. גם בשאלת סיווג האמירות, טרם ניתן להכריע בשלב זה האם מדובר באימרה שיש בה משום לשון הרע ו/או הבעת דעה על פי הוראות החוק. נדרש דיון ראיתי ומשפטי כדי לבחון את מהות האימרות, וטענות ההגנה שהועלו, לרבות טענת אמת דברתי, האם הדברים חוסים תחת הגנת האמת בפרסום ומה האינטרס הציבורי בפרסום. אכן אחד מסממני ההיכר של תביעת השתקה הוא בברירה בעייתית של נתבעים, אך ברירה אקראית כשלעצמה אינה מהווה אינדיקציה דווקא לתביעת השתקה. התובע הבהיר מדוע בחר דווקא בנתבעים אלה ולא ניתן לקבוע בשלב זה כי מדובר בבחירה טקטית של נתבעים. לנתבעים שמורה הזכות להעלות את הטענה בהמשך ככל שיבשילו התנאים לכך.