תביעה להפחתת מזונות נמחקה בשל הפניה לפסיקה בדויה (פסק-דין, משפחה פ"ת, השופטת מירב אליהו):

העובדות: המשיב הגיש תביעה להפחתת מזונות, אותה ביקשה הנתבעת למחוק מנימוקים שונים. הנתבעת הפנתה את תשומת לב ביהמ"ש לכך שמספר פס"ד שאוזכרו בתביעה, עליהם הסתמך התובע, אינם קיימים (ונטען כי הם תוצר של שימוש בבינה מלאכותית). ב"כ התובע טענה כי אין מדובר בתוצר של בינה מלאכותית, אלא בפס"ד שניתנו בתיקים בהם ייצגה. לאחר שנתבקשה להמציא את פסקי הדין, ב"כ התובע המציאה פס"ד אחרים ובהמשך טענה כי המתמחה לשעבר במשרד "רשמה בשוגג" מספרי תיקים מתיק אחר כטעות סופר.

נפסק: על יסוד פסיקת העליון בעניין פלונית [בג"ץ 38379-12-24], יש למחוק את התביעה ולחייב את ב"כ התובע בהוצאות אישיות לטובת אוצר המדינה ולטובת הנתבעת. ב"כ התובע ציטטה והסתמכה בתביעה על פס"ד שאינם קיימים. אלו לא צורפו ואף לא נמצאו במאגרי המידע המשפטיים. טענת ב"כ התובע לפיה נרשמו בשוגג מספרי תיקים אחרים, אין לה על מה שתסמוך שכן אלו לא נמצאו כלל במאגרים ויש להניח כי אם היו קיימים, הרי שהיו נמצאים. טענת הנתבעת כי מדובר בפס"ד שנוצרו באמצעות בינה מלאכותית לא נסתרה. עו"ד המגיש כתב בית דין שתוכנו, או חלק ממנו, בדוי, מפר את חובתו הן כלפי הלקוח אותו הוא מייצג; הן כלפי ביהמ"ש והן כלפי הצד שכנגד. על אף שסבור ביהמ"ש כי לא בכוונת זדון ציינה ב"כ התובע את פסקי הדין הבדויים, מפאת חשיבות השמירה על ההליך המשפטי ותקינותו ובהתאם לפסיקת בית המשפט העליון, יש להורות על מחיקת כתב התביעה וחיוב ב"כ התובע בהוצאות אישיות לטובת אוצר המדינה בסך 1,500 ש"ח ולטובת הנתבעת בסך 3,500 ש"ח [קובץ פסה"ד באדיבות המאגר המשפטי "נבו"].