לא הובאה ראיה לדמיון בין מחקר התובעת למאמר הנתבעים, החורג מגדרו של רעיון גרידא (פסק-דין, שלום פ"ת, השופט אמיר לוקשינסקי-גל, 27.2.2025):
העובדות: התובעת טענה להפרת זכויות היוצרים שלה במאמר אקדמי שפרסמו הנתבעים. התובעת היא חוקרת ומרצה בפקולטה להנדסת תעשייה וניהול במכללה האקדמית להנדסה "אפקה". התובעת פרסמה 12 ספרים, בהם "גלובליזציה, איכות ומה שביניהן", שיצא לאור בשנת 2014, וכן מאמרים שונים. התובע 2 הוא בעלה של התובעת ובעל ההוצאה לאור שבה יצא לאור ספרה של התובעת.
הנתבעת 1 היא דוקטורנטית במחלקה להנדסת תעשייה וניהול באוניברסיטת אריאל, בהנחיית הנתבעים 2-3. בשנת 2021 הגישה הנתבעת 1 את הצעת המחקר שלה לדוקטורט, וכ-8 חודשים לאחר מכן פרסמו הנתבעים מאמר על יסוד אותו מחקר. המאמר פורסם בפלטפורמה לפרסום מאמרים (Preprint) ובהמשך הוגש לפרסום בכתב עת. התובעים טענו כי נושא מאמר הנתבעים זהה לנושא עבודת המחקר של התובעת, ומנכס לעצמו "תמות וממצאי מחקר שנאספו לאורך שנים", ומציגם כאילו הם ממצאי הנתבעים, ללא רשות, מבלי לתת לתובעת קרדיט, ותוך ניסיון להסוות את ההעתקה. הנתבעים הכחישו את הטענות וטענו כי התובעת לא הפנתה להפרה של זכות יוצרים, אלא לרעיונות בלבד, שאינם מוגנים.
נפסק: השאלה המרכזית היא האם ראיות התובעים, ובפרט חוו"ד המומחים שהגישו, מבססות את הטענה להפרת זכות יוצרים, או שמא עניינן בטענות להפרה של רעיונות בלבד, שאינם מוגנים. חרף 4 חוו"ד מומחים, שלא נחקרו בחקירה נגדית, לא הובאה כל טענה וראיה בדבר דמיון בין מחקרי התובעת לבין מאמר הנתבעים, בעניין החורג מגדרו של רעיון גרידא שאינו מוגן בזכות יוצרים. היקף זכות היוצרים ביצירה אינו משתרע על כל מרכיביה. קיימת הבחנה בין רעיון, אשר כשלעצמו אינו מושא לזכות יוצרים, לבין דרך הביטוי שלו שהיא כן מוגנת. עיון בדוגמאות שבחרו התובעים עצמם מתוך חוות הדעת הארוכות שצירפו, מעלה כי אין בהן ולו נקודת דמיון אחת לדרך ביטוי של רעיון המוגנת בזכויות יוצרים. התובעים לא עמדו בנטל הראשוני הנדרש מהם להוכחה של העתקה של יצירה בניגוד לחוק זכות יוצרים, התשס"ח-2007.
העובדה שהנתבעת 2 העבירה את מאמר הנתבעים לאותה עורכת טכנית, אינה מלמדת על ביצוע העתקה. גם בעובדה שהמאמר פורסם בפלטפורמה מוכרת, בטרם פרסומה בכתב עת, אין כל פגם, ומדובר בדרך פרסום מקובלת שאף התובעת עצמה עשתה בה שימוש. טענת התובעים היא כי הנתבעים נטלו את תוצריו החדשניים של מחקר התובעת, והציגו אותם, באופן מוסווה, כממצאים ומסקנות שלהם. על התובעים היה להראות מהו "התוצר החדשני" במחקרם, המהווה דרך ביטוי של רעיון הזוכה להגנה של זכות יוצרים, והיכן במאמר הנתבעים ניכסו לעצמם את אותו תוצר והציגוהו כשלהם. בדוגמאות שהובאו בסיכומיהם אין ולו דוגמא אחת של תוצר חדשני של התובעת, שחורג מגדריו של רעיון גרידא. למעשה אף אין ולו דוגמא אחת של תוצר במאמר הנתבעים החורג מגדריו של רעיון. התביעה נדחתה. התובעים יישאו בהוצאות הנתבעים בסך 50,000 ש"ח.