שיתוף תכתובת ווטסאפ פרטית - לשון הרע או פגיעה בפרטיות? (פסק-דין, משפחה חיפה, השופטת לירון זרבל-קדשאי):

העובדות: תביעות לשון הרע הדדיות בין אח ואחות. בלב תביעת האח הטענה כי האחות סיפרה לשתי האחיות של הצדדים כי בשנת 1968 האח אנס את בתה, בהיותו בן 9, ובעת שהבת היתה פעוטה כבת חצי שנה. האחות הגישה תביעה שכנגד, על כך שהאח פרסם בקבוצת הוואטסאפ (WhatsApp) המשפחתית תכתובת פרטית בינה ובינו, ביחס לאותו מקרה אונס כביכול. 

נפסק: תביעת האח התקבלה והאחות חויבה לפצות אותו ב-30,000 ש"ח. ביהמ"ש השתכנע כי האחות אמרה את הדברים המיוחסים לה בתביעה לאזני שתי אחיותיה, במהלך שני אירועים נפרדים. המעשים שייחסה האחות בדבריה כלפי האח, שהם מהחמורים ומהמוקצים בעיני בני המין האנושי, הם לשון הרע וגם רכיב הפרסום מתקיים. האחות לא עמדה בנטל השכוע ונטל הבאת הראיות לשם תחולת ההגנה של אמת בפרסום. היא ניצבת הרחק מהרף המחמיר הנגזר מחומרת טענותיה. 

בתביעתה שכנגד, דוברת האחות בלשון רבים, בשמה ובשם הבת כביכול, על אף שהבת אינה בעלת דין, ולא הוגשה כל בקשה לצרפה לתיק ככזו. אין לברר כל טענה שנטענה בשם הבת. האחות טענה כי ניהלה עם האח תכתובת פרטית על מעשיו כלפי בתה כביכול, אותה פרסם בקבוצה המשפחתית כדי לבזות ולהשפיל אותה, מתוך כוונת זדון. לטענתה, ההודעות נועדו להיות פרטיות והאח הפכן לנחלת הכלל. האחות לא חידדה די הצורך היכן לשיטתה טמונה לשון הרע אותה היא מייחסת לאח בעקבות שיתוף הודעתה. האם תוכן דבריה, קרי, התקיפה המינית של בתה כביכול הם שהביאו לביזויה והשפלתה, או שמא עצם שיתוף ההודעה על לשונה הבוטה המציג את האחות באור שלילי.

דומה כי טענותיה מתכתבות יותר עם סעדים מתוקף חוק הגנת הפרטיות. אין מקום לבחון קיומן של עילות אלה משהתביעה אינה לסעדים לפי חוק הגנת הפרטיות והאח לא התגונן מפניה ככזו. אף העדר אפיון לשון הרע, וגרסתה העובדתית החסרה של האחות, מקשים על האחות להצביע על עילה מתוקף חוק איסור לשון הרע. גם לו היה מדובר בלשון הרע, היה חוסה המעשה תחת הגנת אמת בפרסום וכן הגנת תום הלב של גינוי או הכחשת פרסום קודם. תביעת האחות נדחתה והיא חויבה בהוצאות בסך 5,000 ש"ח.