התקבלה חלקית בקשת שרה נתניהו למתן צו למניעת הטרדה מאיימת (החלטה, שלום י-ם, השופטת בלהה יהלום):
העובדות: בקשה למתן צו למניעת הטרדה מאיימת, להורות למשיבה להסיר פרסומים מטרידים ולהורות על איסור המשך הטרדה ופגיעה בפרטיותה של המבקשת, אשת ראש הממשלה. המבקשת הגדירה את המשיבה כ"פעילה פוליטית רדיקלית ביותר", שרודפת אחר המבקשת ומשפחתה ועוקבת אחריהם בצורה תכופה. המבקשת טענה כי הפרסומים נגדה ובעניינה נעשים בשיטתיות ובעקביות ממושכת, תוך פגיעה בפרטיותה. המשיבה טענה כי מדובר בבקשה שנועדה להשתיק ביקורת ציבורית לגיטימית, ולהטיל מגבלות על חופש הביטוי וזכות המחאה, שאינה עומדת בתנאים הנדרשים בחוק.
נפסק: מטרת חוק מניעת הטרדה מאיימת, התשס"ב–2002, היא בין היתר להגן על אדם מפני פגיעה בשלוות חייו ובפרטיותו. לשון החוק רחבה: הטרדה בכל דרך שהיא נקיטת איומים כלפי אחר, היא עילה למתן צו מניעת הטרדה מאיימת, כל אימת שביהמ"ש נוכח כי ההטרדה צפויה לשוב ולהתרחש. בילוש, מארב והתחקות אחר תנועותיו או מעשיו של הנפגע הן הטרדה. על ביהמ"ש לתת את הדעת לכך שישנו יסוד להניח כי פעולת הטרדה תמשך גם בעתיד. המשיבה מבקשת להמשיך בהתנהלותה. חוק מניעת הטרדה מאיימת אינו עורך אבחנה בין סוגים שונים של אזרחים ואין בו התייחסות שונה לאישי ציבור, נבחרי ציבור ועובדי מדינה, בשונה מחוקים דומים, כמו חוק איסור לשון הרע וחוק הגנת הפרטיות.
המשיבה פרסמה פרסומים שונים שעניינם מעקב והתחקות אחר המבקשת, במספר הזדמנויות, באופן שמבסס את טענת המבקשת כי המשיבה עוקבת ומתחקה אחריה, בעצמה וביחד עם אחרים, מזה תקופה ארוכה, כאשר התנהגות זו גם צופה פני עתיד. יש מקום להיעתר לבקשה בנושא זה. בכל הנוגע ליתר טענות המבקשת, תיאורי המבקשת, כינויים וכד' שבפרסומי המשיבה, אין מקום להיעתר לבקשה, ובכל הנוגע לטענת שעניינן פרסומי לשון הרע או פגיעה בפרטיות, ישנו סעד אזרחי חלופי שהמבקשת יכולה לנקוט. הבקשה התקבלה בחלקה. נאסר על המשיבה ומי מטעמה לעקוב ולהתחקות אחר המבקשת.
עדכון: ביום 11.5.2025 קיבל ביהמ"ש המחוזי בי-ם (השופטת תמר בר-אשר) ערעור שהגישה המשיבה על ההחלטה לעיל, והורה על ביטול ההחלטה, לרבות הצו למניעת הטרדה מאיימת שניתן בגדרה. הערעור נידון ללא תשובת אשת ראש הממשלה. הערעור התקבל מהטעם של חוסר בהירות של הצו שניתן, שאינו מבהיר מה נכלל באיסור שנקבע, איזה מעשה עלול להחשב להפרת הצו ובאלו נסיבות תחשב המערערת למפרה של הצו [ע"א 24938-04-25 רוזיליו נ' נתניהו].