הודעות ווטסאפ משמיצות בקבוצת דיירי פרויקט התחדשות עירונית (פסק-דין, שלום ת"א, השופט יאיר דלוגין):

העובדות: תביעת לשון הרע. התובע 1 הוא יזם נדל"ן, שהקים ומנהל את התובעת 2, חברה המתמחה בייזום פרויקטים של התחדשות עירונית בר"ג. הנתבע הוא בעל זכויות חכירה לדירה במתחם המעפיל בר"ג. עניין התביעה בהתנגדות הנתבע לכך שהתובעים יבצעו פרויקט במתחם ושורת פרסומים שפירסם בנושא, בין היתר בהודעות רבות בקבוצת ווטסאפ של הדיירים במתחם. הנתבע טען, בין היתר, כי מטרת התביעה היא להלך עליו אימים ולהלבין את פניו בפני הדיירים, כדי לאלצם להמשיך את ההתקשרות עם התובעים לשנה נוספת.

נפסק: התביעה התקבלה חלקית. הנתבע שלח מכתב לוועדה בעיריית רמת-גן וכן פירסם בקבוצת הוואטסאפ של הדיירים שורה של פרסומים על התובעים. הפרסומים בהם מוצג התובע (והחברה שבבעלותו) כמי שמבצע מעשי הונאה הגובלים בפלילים, פועל בניגוד לדין, שקרן, נוכל ורמאי - הם פרסומים העולים כדי לשון הרע, משום שתיאור התובעים באופן זה עשויה להשפיל אותם בעיני הבריות, לעשותם מטרה לשנאה ובוז בשל מעשים, התנהגות ותכונות המיוחסים להם וכן לפגוע בעסקם ובמשלח ידו של התובע, הפועל באמצעות התובעת. הנתבע לא הכחיש את הפרסומים וציין כי הוא עומד מאחוריהם, וכי הם בבחינת אמת או הבעת דעה.

לטענת הנתבע הפרסומים בקבוצת הוואטסאפ פורסמו בקבוצה סגורה ומצומצמת של דיירים, כאשר התובע 1 לא היה חלק מהקבוצה והפרסומים לא היו אמורים להגיע לידיו. טענה זו לא יכולה לשמש כהגנה לנתבע שכן חוק איסור לשון הרע לא מחריג לשון הרע שנאמר על אדם שלא בנוכחותו או מבלי לכתב אותו לפרסום ומכל מקום הנתבע לא טען כי הפרסומים הגיעו לידי התובע 1 בניגוד לדין.

קיים עניין ציבורי בפרסומים של הנתבע, אך על הנתבע היה גם להוכיח כי הדברים אמת. הנתבע לא הוכיח כי עומדת לו הגנת אמת בפרסום ביחס לפרסומים. מרבית הפרסומים מנוסחים בצורה של קביעת עובדות נחרצות ותיאור מצגים עובדתיים ואילו הבעת הדעה היא בשולי הדברים. הדברים שפרסם הנתבע לא נוסחו כהבעת דעה, אלא כהטחת עובדה, אולם גם אם ניתן היה לראות בפרסומים משום הבעת דעה ולא הטחת עובדה, אזי בכל מקרה הגנת הבעת הדעה בתום לב אינה חלה, בשל היעדרו של תום לב בפרסומים. אף אין מדובר בתביעת השתקה. הנתבע יפצה את התובעים ב-70,000 ש"ח.