ההליכים הייצוגיים נגד בתי החולים וקופות החולים על פגיעה בפרטיות אינם חלק מיחסי עוסק-לקוח (פסק-דין, מחוזי ת"א, השופטת הדס עובדיה, 20.1.2025):

העובדות: בקשות לאישור מספר תובענות כייצוגיות, בטענת המבקשים כי המשיבים, גופים רפואיים, הפרו את חובת הסודיות הרפואית ופגעו בפרטיות המטופלים, בכך שהעבירו רשומות רפואיות ומידע רפואי פרטי לצדדים שלישיים. המבקשים טענו, בין היתר, כי המשיבים השתמשו בשירותים ללא תשלום של Google Analytics, Microsoft Clarity ופייסבוק, המאפשרים לנתח פעילות משתמשים באזור האישי שלהם באתרי האינטרנט וביישומונים, וכי בעת השימוש של מטופלים בהם נאסף מידע רפואי, שהמשיבים מעבירים לצדדים שלישיים שהם גופים מסחריים פרטיים, ללא הסכמתם המפורשת של המטופלים. בבקשות האישור נטען כי הוגשו לפי פרט 1 לתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות. 

המשיבים טענו בהרחבה, בין היתר, כי לא מתקיימים בין בית חולים לבין מטופליו יחסי עוסק-צרכן, ומשכך התובענה אינה נכללת בגדר פרט 1 לתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות. כל אחד מהמשיבות העלתה טיעונים שונים באשר לאופי השירותים, והעובדה כי לא מועבר מידע אישי מזוהה, או מידע רפואי, לחברות המפעילות את השירותים, וכי מדובר בכלים שנועדו לשיפור השירות הדיגיטלי למטופלים. המשיבים ביצעו שינויים בשירותים הדיגיטליים שלהם בעקבות ההליכים.

נפסק: הלכה פסוקה היא כי על מנת שהתובענה תיכלל בפרט 1 לתוספת השנייה, הכרח הוא שבהקשר הנדון בתובענה הייצוגית המשיב מתנהל כ"עוסק." בנוסף ובמצטבר נדרש כי עניינה של התובענה הייצוגית הוא בקשר לעניין שבין המשיב כ"עוסק" לבין "לקוח", היינו שעניינה במסגרת יחסי "עוסק-לקוח". הנחת היסוד שבבסיס ארבע בקשות האישור היא כי במצב הקים בדין היום ניתן להגיש תובענה ייצוגית בטענה בדבר פגיעה בפרטיות כנגד בתי חולים וקופות חולים במתן השירות הרפואי הציבורי הניתן על ידם לציבור. אך הנחת מוצא זו אינה מתיישבת עם הצורך שראה המחוקק לנגד עיניו לשנות את דבר חקיקה ראשית כדי לאפשר זאת.

בנסיבות העניין שירותי כלל המשיבים הנבחנים בבקשות האישור הם שירותי רפואה הניתנים לציבור בכובע השלטוני-ציבורי של בית חולים איכילוב, קופות החולים המאוחדת ולאומית ובית חולים אסותא, בין אם במישרין, ככל שמדובר בבית החולים הממשלתי איכילוב, בין אם כ"מילוי תפקיד ציבורי על פי דין", בהתאם להגדרה המנהלית ביחס לקופות החולים, ובין אם כשירות שלטוני-ציבורי המוענק באמצעות בית חולים פרטי כבעניינה של אסותא. על יחסי מטפל-מטופל אלה, אשר מטרות חוק הגנת הצרכן זרים להם חלים דינים ורגולציה נפרדת שאינה נצמחת מיחסי עוסק-לקוח, בין היתר חוק ביטוח בריאות ממלכתי, חוק זכויות החולה, ועוד.

המסקנות מתייחסות לשירותים הרפואיים נושא בקשות האישור, ולרבות השירותים הדיגיטליים שהם חלק מהם, והרשומות הרפואיות אשר נערכות כחלק ממתן השירות הרפואי שאין חולק על כי יש חובה מוגברת בעניינן לשמור על הסודיות הרפואית ועל פרטיות המטופלים. אין במסקנות משום קביעה כי לא תיתכן מערכת יחסים למתן שירותי רפואה שהיא פרטית ורואים אותה כיחסי עוסק-לקוח במובהק, או כי ביחסי המשיבים או מי מהם עם המטופלים יכולים להתקיים בהקשרים אחרים יחסי עוסק-לקוח. 

טענתם של המבקשים כי המחלוקת בהליכים אינה עוסקת בשירותי הבריאות שמספקים המשיבים לציבור, אלא בפעילות האינטרנטית שלהם ובהחלטתם לפעול באמצעות תוכנות חינמיות שאינן חלק מהשירות הרפואי, אינן מתיישבות עם כתבי הטענות שהגישו בהליכים. השירותים נושא המחלוקת בבקשות האישור וכתבי הטענות שהוגשו הם שירותי הרפואה לציבור בכובע השלטוני. העובדה כי בבקשות האישור נטען כי זליגת המידע הרפואי החסוי לצדדים שלישיים נעשית עקב שימוש המשיבים בשירותים ללא תשלום הניתנים על ידי גוגל, מיקרוסופט ופייסבוק, המאפשרים ניתוח פעילות של משתמשים באזור האישי שלהם באתרי האינטרנט וביישומונים, ותוך כדי שימוש בהם על ידי המטופלים, אינו מעלה ואינו מוריד לצורך סיווג השירותים נושא המחלוקת. לו אף היה המידע הרפואי מועבר במישרין או בדרך אחרת לצדדים שלישיים עדיין היה עניינן של התובענות השירות הרפואי, הרשומה הרפואית, והפרת חובות המשיבים במתן השירות הרפואי לציבור כפעילות המתבצעת במישור השלטוני-ציבורי. בקשות האישור נדחו על הסף.